ביקורת סינגלים חדשים

יש אצלנו עיירה של רמזור אחד? השיר נשמע כמו פרפרזה על סרט אמריקאי, על ישוב שכוח אל,  שריף בלי כוכב שמחפש כל לילה קטטה על הבר, זקן שמעשן בדלי סיגריות, אנטנות שאינן קולטות וגם אלמנט סוציאלי – על אימא שקונה

אני יותר מבולבל ממופתע. מתברר שהחיים זה לא רק תותים. זה חנן בן ארי? אם דרך אומנותית היא רצף שירים בעל סגנון קוהרנטי, השיר הזה הוא סטיה ממסלול הדרך הראשית כדי לרדת לשביל צדדי ולעשות חשבון נפש של מי אני

שבעים מלאו לנערה. מצהירה שהיא הכינה לעצמה מתנת יום הולדת  בדמות אלבום חדש. זמן  הרהורים . אולי סיכומים. "הירושה" נשמע מעין תפילה, שיר עם, גוספל בצבע הקולי הגברי. זוהי חוה אלברשטיין כמו שהכרנו. קווי המתאר היפים שלה. זמרת עם. קרובה אצל

עמרי קליין שר-מדבר הרהורים על יחסים של עקרות רגשית ואהבה מזויפת בשירה מחוספסת מאוד "טבעית", ומעטר במבנה מוסיקלי מורכב ומאתגר. קליין מצליח לייצר את המתח הקיים בין ציפיות, תקוות, ייאוש. תהיות – "יש משהו גבוה יותר מהריצה הזו בעיגולים". שיר

תעשיית האינסטנט EDM פופ המקומית מתנפלת על נערים/ נערות מוכשרים. גלום כאן פוטנציאל מסחרי. נועה קירל היא בת 15, מיליוני צפיות, אלפי הורדות, קמפיינים. דואגים שהיא תקבל את "הצעקה האחרונה" הכי מקצועית. בקומוניקט היא "כוכבת הפופ הגדולה בישראל", "משדרת אנרגיות

הראל חדד כנראה כל כך מעריך את כשרונו, שהוא הציב את עצמו כמבצע השיר, למרות שבפועל שרה אותו ענת מלמוד. אולי זהו מבוא למגמה חדשה: המבצע משני בחשיבותו ליוצר השיר. לא בטוח שברדיו יאהבו את הגחמה. לעצם העניין: מגיע לענת

המקצב לוקח אותך מיד לריקוד עם קול נעים זמירות של נערה בת 17, ששרה שיר אהבה גדוש מטפורות, כאילו מודעת לכך ששירה נטולת מטפורות – אינה שירה, וכל שתרבי בהן – תשבחי את השיר. דימויי הטבע  של אורדו נועדו להמחיש

שירתו של אורן ברזילי מתכווננת ישירות לאזורי הרגש. מי היא עדן? מה מהות ההתפעמות (העולם לרגליה, הם ילכו אחריה)?  אפשר להסתפק המנגינה ובטון ההתרגשות.  הם דוברי אמת. שיר של מילים יפות. יש כאן תפילה מתוקה, לב, מלאכים, מלכה לבנה. ליבו

תסבירו לי: איך שניים כותבים טקסט, ואיך שניים חולקים לחן. הרי אין משהו אישי יותר מיצירה. יש מצב ששניים יכתבו רומן ביחד? אבל במוסיקה קלה כמו במוסיקה קלה  – זה עובד. המטרה ברורה: לייצר להיט. בשניים, הסיכויים גדולים יותר? מילים:

מה יש עוד לעשות עם השיר הזה? שלוש שנים למותו של אריק איינשטיין, ואני מתגעגע לגרסה שלו. התאימה לזמנו, לזמני. מבט מחורמן של מציצן מבוגר על המלכה של הכיתה בתלבושת אחידה. לא רק שאת תשוקתו הנסתרת לא תדע, יש גם

הגעגועים אליו על רקע שגרת מציאות אורבנית, כאשר העין קולטת "אנשי שמחים"  והאוזן שומעת "צלצולי אופניים". השינוי בה – "משקפיים שחורים חדשים" אינו מעיד על שינוי פנימי. עדיין –  "שומרת אותו כמו הבטחה". וגם "בראש שלי אני כבר איתך". במציאות

קינת גדי רונן על מה שהשנים עשו לאדם שהמסך ירד עליו. "את כל החברים אני בסוף מאבד", "רק הולך ונהיה יותר כבד". מבע הייאוש של רונן מורכב מרסיסי מחשבה ותחושה כבדה של רעיון שכבר לא יתגשם וסוף ידוע מראש. השיר

איזה עצוב. כל כך שמח, הוא מרגיש מלך העולם.  הגבר הים תיכוני כבר אינו בוכה בלילה. הוא לוקח  ראפר ויוצא לבלות. בחורות "נמרחות" עליו. לפי השיר, לא ברור אם היא חסרה לו לפני או אחרי ששתה. תמיד קל להאשים ת׳אלכוהול.

רוני פרי פונה למי שאיננה עוד בחייה, עושה אתה חשבון כעוס ונרגן, קוראת לה לצאת מחייה, תוך שהיא משכנעת את עצמה – הגיע הזמן לסיים עניין עם מי שניסתה להיות ה"מפקדת" בחייה. הטקסט אינו מלוטש.  המשפט "זיכרונות מעצבים מציאות" תקוע

יורם טהר לב  קורא באמצעות ליאור כהן למשה רבנו לחזור עם הלוחות.  משההוא כנראה לא הכתובת הנכונה.  אמנם ראה את אלוהים ועתיד היה  להנהיג את ישראל, אך נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. התאפשר לו רק לצפות

מה השיר צריך להביע? אהבה, הכרה, הוקרה, נאמנות לבת הזוג אחרי החגיגה התקשורתית? הרמתי גבה. האם שימי תבורי  מתחשבן עם טורי הרכילות? האם  הוא מנסה לשפר את תדמיתה של הגברת שאיתו? "נסיכה", "רצינית" הגברת יהודית לפי השיר, לא מה שחשבתם,

עברי לידר נכנס לאזור מלנכולי, מייצר מוסיקה נוגה ענוגה. מצוקת הבדידות של היחיד בעיר אינה מאפשרת לו לשמור על צלם אנושי, מעבירה אותו לאזור הפנטזיה, ובדמיונו הוא מביים מציאות אחרת שבמשיכת מכחול נראית "ארמונות זהב  בחול" או "רחובות טובים לשניים".

אולי בלי להתכוון בחר אייל גולן שיר טוב, מהסוג שאפשר לומר עליו – הפשטות היפה. גולן שר על שהתרחש אחרי ההתאהבות. מתאהבים בלי תכנית מוקדמת, אבל כשלא נותנים את הדעת למהות היחסים, זה נראה כאילו הכל זורם "בלי להתכוון", ואז

קובי אוז מנסה לספר במלל, בצליל ובטון בהיר רשמי סיפורה של אמו, רחל (רמונד) אוזן ומשפחתה מאז הימים שהנאצים נכנסו לטוניס. זהו סיפור של פליטות, עליה קשה ומלחמות עד להתערות בבית חם בישראל. בשפה הכי פרוזאית הפשוטה ביותר, מתאר אוז

לאה שבת שרה על תהליך שאדם עובר בחייו. הוא רוצה להגיע לאופק שהוא בונה בדמיונו, אולם בסופו של דבר מתברר, כי מה שחיפש, נמצא ממש קרוב אליו, חוזר לנקודת ההתחלה. אותה אישה, שאהב, חיכתה לו ולא עזבה לאורך כל תהליך

למה מתגעגע ישי יצחקי? לאהבת נעוריו? לנעוריו? כל התשובות כנראה נכונות. קרה משהו אצלה שחידד את הכמיהה לזמנים אחרים. זה קרה אחרי המסיבה. הזעיפה פנים, סגרה את ליבה.  השיר מספק מידע נוסף עליה – "מחפשת אלוהים בגליל"… המשפט "קצת שוכחת

הראפ מאפשר ערימות של מילים, משפטים עם קשר, בלי קשר, פטפטנות נונסטופ. חריזה שבלונית מאולצת. זורקים מכל הבא ליד – אלוהים, אמנות, אמירת תודה אבל גם התחשבנות עם מי ששנא, ותובנות של "להיות מודע לתת מודע", "לפרוח אור של נחמה",

ההתרגשות הגיעה. יש לשיר התחלה, אמצע וסוף. האם לכך "התכוון המשורר"? האם זה המבנה לו חתר? דורן בן עמי בעזרתה של דורון בן עמי –  הצליח לחבר את מרכיבי הפאזל וליצור שיר. זה אינו שיר מורכב, משהו אלטרנטיבי, אלא רישום מוסיקלי

יאיר לוי שר בקול רך געגועים לימים אחרים, מבקש לתת לנפש שוב לנשום, לברוח "עד הקצה". הקאנטרי המלודי הזה מצליח לשדר תחושה של אנשים צעירים שיצאו לאי-שם בעולם, הצליחו "לעצור את הזמן". החזרה לשגרת המציאות לא ממש עשתה טוב לנפש.

אחרי "שיר לסתיו", ששרה דנה עדיני, מציע אלון עדר את הזווית שלו על ילדות וילדים בשיר נוסף של דנה דובדבן ונירוס לקראת "ריח של חלומות", אלבום ילדים מהסוג האיכותי האלטרנטיבי. מתוך שלל המתנות שהילדים של ימינו מקבלים ליום הולדת, הם

ג'אמאיה שרים על חברה צרכנית שממשיכה לצרוך בטירוף,  ואינה יודעת שובע. היצרנים והמוכרים ממשיכים לעבוד עליה בעיניים, בסיסמאות, בפרסומות, כי עיניה גדולות מאוד. מפתים אותך והופכים אותך חלק ממדף הצריכה, והכסף נשרף מהר. התובנה כל כך ברורה עד שהשיר נשמע

הבחור מוכן  לגלות לה כל מה שרוחש בתוך ליבו. ייתן ללב לדבר במקומו, יפתח את בורות הנפש שכוסו, כי היא היחידה.  יש סיבות שלא אמליץ על הטקסט לסדנה לכתיבת פזמונים כמו המשפט ההצהרתי הבומבסטי ולא קוהרנטי – "לא היו לי