דולי ופן

מאיה בוסקילה קמה בלילה לחפש את עצמה, כלומר למצוא איזה שביל בריחה, ואז היא קולטת ציפורים באוויר, ומבינה שהיא כמו אחת מהן, ויש סימנים של תקווה. (למה בדיוק?) בלשון פשוטה: מרחו לה שיר כדי לתת לעוד דרמה מוסיקלית להתפרץ ממנה,

נו, המציאו לעדן חסון  שיר חדש לשמחות. הן כרגיל מתפתחות מצרות (עם הגברת שתמיד מנצחת אותו). אבל  פתאום "הבין ת'חייים" אחרי שנסתובב בעשרה מועדונים ומצא פתרון – ישיבות עם חברים באווירה של שמחות. "תמיד בישיבה יש לי תחושה שמשתנה/ כשכל

נגיע עם איתי לוי עד המקלחת. מריץ שם מחשבות (לא שירים). מה הפעם? לא להתרגש: חזרתו של הגבר המתקרבן המקונן אל האהובה המתרחקת. שירי הלב השבור – סחורה עוברת לסוחר במיינסטרים הים תיכוני. אם אתה בתחרות, אל תוריד רגל מהגז.

נרקיס הלכה ישר עם השיר הזה? ממש לא. דייסת מלל לא קטנה. מערבבת תורה, עניינים אישיים (כאב שמחזק), דימוי ציבורי (מה חושבים עליה) וצדקנות מוסרית (תלך ישר) וכל זה עם הומור ילדותי מטומטם – "תלך ישר/ אל תשקר / אם

יום חדש הגיע. הראל סקעת מת להישמע מה-זה חדש. האתמול נשמע ישן, המחר דורש/ משהו אחר שישאר למזכרת. לוקחים חבורה שיודעת משהו על חדש, ומבקשים משהו שיפוצץ את הרדיו והמסכים, ובמילים פשוטות: תעשו בלאגן . יאללה בלאגן. יש לו לסקעת

אין ביזנס כמו מיוזיק ביזנס. כשצריכים להמציא שיר בשביל פרסומת (למשקפיים), ימצאו החרזנים. הבעיה אינה במטרה (רווח נאות), אלא בבלבול של המאזינים. השיר האינפנטילי (ילדותי) יתפרש ע"י ילדים ומשפחותיהם כאחד השירים ה"לגיטימיים" של עומר אדם. הם ימהרו לרכוש  את המשקפיים