נו, המציאו לעדן חסון שיר חדש לשמחות. הן כרגיל מתפתחות מצרות (עם הגברת שתמיד מנצחת אותו). אבל פתאום "הבין ת'חייים" אחרי שנסתובב בעשרה מועדונים ומצא פתרון – ישיבות עם חברים באווירה של שמחות. "תמיד בישיבה יש לי תחושה שמשתנה/ כשכל החברה בשכונה". המשרבטים מאמינים שאנחנו מאמינים לסיפורים האלה. אשרי המאמינים. אבל עדן חסון לא ממש מתעקש שנאמין. הוא יותר בטוח בשמח. ראש קל דוהר בקצב EDM על הכביש הראשי, מצרף מקהלת שרים, מעטר בראפ. שכולם יצטרפו לאווירת השמח. היא תימשך כל השנה.
ככה: הפיכתה של המוזיקה המזרחית למיינסטרים ישראלי, ממשיכה להיות כרוכה באיבוד זהות, בהתמסחרות שמתכתבת עם אווירת החאפלות ובמועבטים — חאפלות ביתיות, על הגגות, בחצרות, בישיבות ליליות ארוכות סביב השולחן, מתוך התלקחות ספונטנית של מוזיקה. חסון את דולי ופן מבינים שזה מה שתופס. התוכן משני. המוזיקה נהייתה פלסטיק, דלילה. גם השורשים נעקרו לטובת פשטות הבידור. חסון מבין את החולשות של הקהל הגדול. לא רוצים מחאה, לא אמירה – רק להצית את השטח בשמחה, וחסון, נכון לעכשיו, הוא הזמר מס 1 במיינסטרים האסקפיסטי שייקח איתו את השיר למקומות שימשיכו לתדלק אותו ואת מעריציו. יש שם אווירה של שמחות שנמשכת כל השנה.
עדן חסון ישיבות
את יוצאת עם חברות,/ ואני לא אומר לך כלום/ כי מעכשיו זה בידיים שלך,
ובזמן האחרון אנ׳לא מוצא ת׳פיתרון / והתשובה כבר לא תבוא איתך.
אין לי כוח לריבים/ הם לא כאלה מגניבים תמיד זה 8-0 לך
אז יאללה חלאס דיבורים/ כל משפט לחיבורים,/ אנ׳לא אצליח לעצור אותך,
הבנתי ש…
הבנתי ת׳חיים / מיציתי אנשים/ ועשיתי סיבובים/ בעשרה מועדונים,
וזה לא עשה לי כלום/ בסוף נגמר עקום,/ למה לא מקשיב תמיד/ לכל החברה שאומרים,
(מה הם אומרים?)
אין על הישיבות/ על על הישיבות
בואו נרים ת׳ראף/ עם מאנצ׳ ופאף/ שבו איתי דקה/ פתאום הכל נפתח,
כבר לא סחור סחור/ לא מת מקור,/ תמיד על הספה שלי יש לי ווייב.
ואנשים באים הולכים חוזרים/ קוראים לחברים שכנים שלא/ ראיתי שנים
כוס ועוד אחת אני בעננים/ כל מי שמחפש אותי יושבים אצלי בבית.
הבנתי ת׳חיים/ מיציתי אנשים/ ועשיתי סיבובים/ בעשרה מועדונים,
וזה לא עשה לי כלום/ בסוף נגמר עקום/ למה לא מקשיב תמיד/ לכל החברה שאומרים
(מה הם אומרים?)
אין על הישיבות/ על על הישיבות
בואו נרים ת׳ראף/ עם מאנצ׳ ופאף/ שבו איתי דקה פתאום נפתח
כבר לא סחור סחור/ לא מת מקור.
תמיד בישיבה יש לי תחושה שמשתנה/ כשכל החברה בשכונה,
יש אווירה של השמחות/ שתמשך כל השנה,
והשעון מראה חצות/ פתאום שומעים 3 דפיקות.
״הלו הלו לסגור ת׳מוזיקה בבקשה״.
