אסטור פיאצולה, ממציא הנובו טנגו שימש עד היום השראה למוסיקאים קלאסיים (יו יו מה) וג'אז (אל דימיולה), והנה באה חבורת די-ג'איים ומנסה להעביר את הטנגו מהמועדונים של בואנוס איירס לקלאב דאנס בסגנונות טריפ הופ, סול, טכנו לטיני, ג'אז סימפוני. KOOP
שלישיות נשים ריתם-אנ'-בלוזיות טובות יותר מקודמתיהן קמות חדשות לבקרים. "מיס-טיק" האנגליות מבססת באלבום שני (הראשון נקרא: LICKIN' ON BOTH SIDES) הצלחת ענק אחרי ארבעה להיטי טופ-טן. השלוש אלשה, סברינה וסו-אליז קיבלו הפקה דה-לוקס, תערובת מאוד מלוטשת של קצב ופופ עכשויים,
שלפתי את הדיסק הזה מתוך ערימת תקליטי רוק שהבטחתי לעצמי לשמוע. והנה הפתעה: "סילברצ'ייר" חבורה אוסטרלית, ילידת 1992 (שלושה חברים לכיתה שיסדו את ההרכב בגיל 14) נשמעת כמו משהו בין נירווונה לפו פייטרס, אבל עם ייחוד משלה. לא הקשבתי לאלבומיה
גברות, נגיד בנות 30 עד 50, מגיעות לבמה לקבל חתימות, לתת פרחים ודגלונים. משהו הפוך קורה כאן: ארבעה זמרי אופרה צעירים מופיעים על תקן של להקת בנים וגורמים לנשים מבוגרות להתעלף. ההופעה של Il Divo ב"גריק תיאטר" היא האמא האבא הסבא
יוסי בבליקי – מילים ולחנים, שירה, גיטרה אקוסטית, פסנתר, מילים ולחנים, אלי שאולי – לחנים, גיטרות, כלי הקשה, כלי מיתר, שימי בן-לולו –תופים, דנה בקר – שירה, יאיר יונה – באס, בועז כהן – פסנתר, קלידים, גיל פדידה – באס.
אילו אלביס פרסלי היה חי היום, הוא היה בן 72. 30 שנים אחרי מותו – זוכרים בעיקר את אלביס שבין השנים 1956 עד 1970, ולקראת יום הולדתו-מותו מוציאים כמעט את כול מה שיש עליו ב-די.ווי.די. מתוך סרטים דוקומנטריים שהגיעו אלי "אלוויס –
אמיר פיי גוטמן משכיב עצמו על ספת הפסיכולוג ופוצח בוידוי. זה הרגע להגיד הכול, לפרוק תחושות. מה הבעיה? מה תיסכל אותו? "אסור לי להמשיך לחיות ולא לחיות", "בניתי סביבי חומות הגנה", "לא הייתי אני עד שכאב לי". בדפי היחצנות שמלווים
עובדיה חממה מדבר בדברי המבוא על "חיבור שמיים וארץ", על "רגעי אמת בלתי נשכחים", על מציאת השירה במקום שאדם "נקרע בין הקטבים", על התחברות לאנשי אמונה, מוסיקאים וזמרים חוזרים בתשובה כגד אלבז, גיל עקיביוב וניסים מולגן וגם על האורח אהוד
שטרית בחר גרסה מנומנמת ל"שיר ההד" הנושן של יעקב שבתאי ויוחנן זראי כשיר פותח, מה שעורר בי געגוע לאריק לביא וגם גרם לי ללחוץ בשלט לבא אחריו- "חם חם". גם מהשיר הזה נושבת רוח חמה מהעבר. יכול להיות ששטרית באמת
על שום מה שיר שמח? על שום חתול שחור שנח על הכביש לא במנוחת צהריים אלא במנוחת עולמים?! אבל לבבו של אבי עברי שמח גם על מי שלוחץ על כפתור ומדליק את השמש, ועל הקדוש ברוך הוא שהולם בפטיש על
תודה לביטלס, שההשפעה שלהם מגיעה עד לשיר הזה, ("שוטה על הגבעה" שנכנס בעיבוד) . ואחרי התודות, ניגש לעובדות: חיטמן שר הפעם כמו איזה זמר סאן רמו מכל הלב. האספקט האנורקטי בשיר ("כשעומד מול המראה/ שואל אותה: תגידי כמה גרם הוספתי")
הקונוטציה לאירלנד היא בדרך כלל ירוק, אבל אם הולכים דווקא על כחול, אז יש כאן משהו כחול-לבן, שהוא אירי מודרני ומשודרג. להקת "כחול" היא ההרכב המיוחד והמפתיע ביותר בגל הקלטי שמציף בשנתיים-שלוש אחרונות את המוסיקה המקומית. "כה רחוק מהבית", קטע
אולי במציאות אחרת היא תהייה בשבילו מאושרת, ככה שר אייל גולן בשיר הפותח, ובשיר הבא הוא מבטיח, שאם תחכה, הוא ימצא מפתח לליבה, אחרי הכול "את הכי יפה בעולם מלכת היופי שלי" לב שבור, מתגעגע? הכול, רבותי, יגיע. אין הפתעות.
אני מוכן לתקן את עצמי אם אני טועה: האם מתחיל אצלנו גל זמרות נוסח מסיקה-פלס? הסולם, הטון, העיבוד. שמעתי את זה מהצליל הראשון. לא. מאיה גלאור לא מחקה את פלס. היא היא נורא מזכירה. הטקסט לא משהו. קיטש פשטני אם
הדיווה הסנגאלית פותחת הדיסק בגרסה מלהיבה ל-Pata Pata המוכר ממרים מקבה. האיכויות של קומבה נמצאות בראשוניות שלה, באותנטיות המחוספסת ועם זאת גם בעידון. תמצאו בין המקצבים האפריקנים עוד ניסיונות של קומבה לחדור לפופ המערבי. היא עושה שיר של סרג' גינסבורג
הדיסק הוקלט בשתיים מהופעותיו החיות האחרונות – בהיכל התרבות ב – 10.3.1977 ובקיבוץ גבעת חיים ב – 20.3.1977 יוני רכטר היה ליד הפסנתר והוא גם מי שעשה את העיבודים המוסיקליים, אפרים שמיר – בגיטרה, אסתר שמיר – קולות רקע, למה
הוא ניסה לתת לה הכל, אבל היא רחמנא ליצלן נטשה אותו לכל הרוחות. תחינתו – שתבין אותו. הוא מוכן לתת לה אהבה מכל לבו. אבל מה: שתזכור שהוא בסך הכל בנאדם. לא אלהים. טקסטים כאלה היו ועדיין הם הלחם והחמאה
"למה?" היא שאלה מעצבנת לעיתים, כי היא בדרך כלל סתמית. אתם מכירים את סוג השאלות האלו – "למה נפלת?" שאין עליהם תשובות מפני שהן שאלות סתמיות. זה כמעט השיר הזה של עינת עקר. "למה שלכת מתחרזת עם ללכת"? "למה אוהב
את לי עולם, את לי האור, את לי ירח… איך אני ממריא לשמיים, את מלאך שלי, את ממלאת אותי, את גן עדן. אליקו, זה לפני החתונה, אחריה? תשמע, אני לא אוכל את הטקסטים האלה. די. די. תפסיקו עם הטונות קיטש
"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון"… גד אלבז שחתום ב"סוני" העולמית ומקליט בימים אלה אלבום לטיני עם מפיק העל רודי פרז – לקח משום מה (משום מה?) את הפסוקים (תיאור חורבן המקדש וגלות בבל משקף זעזוע
פופ לטיני הקשור בטלנובלות אינו מיי קאפ אופ טי ולא מיי קאפ אופ קופי, אבל הסקרנות כמו שאומרים גוברת על המיאוס המוקדם כשאתה רואה כי האלבום הזה של חבורת RBD שהשתתפה בטלנובלה-סופ-אופרה המקסיקנית "המורדים" ("Rebelde") מטפס למקום הראשון במצעד המכירות
"אי שם בעולם תמיד ישנו מקום מושלם, להתחבא מכל אחד, בעיר זרה יותר נחמד" אכן בעיר זרה יותר נחמד, ואם נסובב גלובוס, אז "העברית" נמצאת אי שם בין לונדון למנצ'סטר יותר מאשר בין חיפה לתל-אביב. אני שומע טון דרמטי, כמעט
מכל אלבומי ליאונרד כהן, ההופעה הזו היא מהסוג שאתה חוזר ושומע, וחוזר ושומע וממשיך לחזור לשמוע. והיא ממשיכה להלך עליך. אמוציונאלי, מסתורי, היפנוטי. מבחר מהופעות חיות ושירים בלייב מ"הרקידי אותי", "ציפור על תיל" דרך "אחיות הרחמים", "הללויה", "כל אחד יודע",
הזמרת החושנית והאקזוטית מארי בויין הנורבגית בפרויקט פיוז'ן וורלד אלקטרו בשיתוף עם מקצוענים בינלאומיים כמו Bill Laswell, Jah Wobble, ו- Biosphere רמיקסרים מדופלמים שחוצים גבולות בין אלקטרוניקה למוסיקת עולם (אפרו). התוצאה פסקול של אווירה, מקצבי מכונות, ביטים אלקטרוניים, באס-לייין, ושירים
ניל סדקה היה בן 65 כשהדיסק הזה יצא. בשבילי הוא נשאר נער שריגש נערים ונערות עם "הפיברסדיי סוויט סיקסטין" בסיקסטיז. עברו ארבעים ויותר שנים, ואין לי שום ספק שכמה להיטים כאן עברו את מחסום הזמן – "נערת לוח השנה", "את
הפסנתרן המחונן ממשיך בפורמט הכי אפקטיבי מבחינתו – טריו. מלדאו הגיע לפסגת הג'אז, בזכות הפורמט הזה, ממש כמו קית ג'ארט. בשלישייה – נגן הבס לארי גרנדייר והמתופף ג'ורג' רוסי. והם, איך לומר זאת הכי פשוט – קולחים ביחד. תלוניוס מונק
בסגנון הפלמנקו, הג'יפסי קינגס מעולם לא הגיעו להערכה לה זכה נאמר פאקו דה לוציה. הם עסקו במיסחור הפלמנקו, פנו בעיקר למי שאוהב את הפרחים הצבעוניים של הסגנון, לא למי שמחפש שורשים. לעיתים אלה היו פרחים מפלסטיק. הג'יפסיז עשו פלמנקו חאפלה
רוצים שירה בציבור באנגלית? האסלהוף, זמר ממוצא גרמני (54) אסף את האהובים עליו מהשירון האמריקני ועשה להם קאברים. מתרפקי הסוונטיז ימצאו כאן את "ריינסטון קאובוי" (גלן קמפבל), "בלו באיו" (רוי אורביסון), קליפוניה גירלס (ביץ' בוייס"), "ריינדרופס קיפ פולינג און מיי
אוהב ג'אז שמגיע לפריז, יחפש את המועדון הזה, DUC DES LOMBARDS בגדה הימנית של הנהר, מהיותר מיוחדים-מובחרים בעיר. "דרייפוס ג'אז" מצדיעה בדיסק לנגני הג'אז שהופיעו במועדון, ביניהם: פרנק אווטאביל, סילביאן לוק טריו, הנרי טקסייה וטריו אזור, ז'אן מישל פילק טריו,
