אולי במציאות אחרת היא תהייה בשבילו מאושרת, ככה שר אייל גולן בשיר הפותח, ובשיר הבא הוא מבטיח, שאם תחכה, הוא ימצא מפתח לליבה, אחרי הכול "את הכי יפה בעולם מלכת היופי שלי"
לב שבור, מתגעגע? הכול, רבותי, יגיע. אין הפתעות. הוא מרגיש נמס לידה, ולא סתם נמס – אלא כמו גלידה של תות בקיץ, שמא לא נרד לסוף המטפורה.
מה חבל שזמר כמוהו, מבזבז את שנתן לו הבורא – קול יפהפה, דיקציה מעולה, שירה חמה ועשירה – על קונפקציות שיצרני המוסיקה הים-תיכונית המקומיים ומתמחיה תופרים לו. זה לא רק מילים. זה גם שבלונות מוסיקליות קבועות.

וגולן הוא זמר טיילור-מייד, בוחר את השירים לפי מה שהכי תואם גזרתו הקולית-מנטלית. רק המבקרים חושבים שהוא טועה. גולן בטוח שהוא צודק כשהוא בוחר בשירים האלה של עדי ליאון, יוסי גיספאן, זכאי, זיגמן, אלבז. והוא כנראה צודק, מבחינתו המסחרית אם השירים האלה ממשיכים להרים את רצפות החתונות. אנ לא בטוח שהם יפתחו לו את קיסריה.
"פתאום כמו מכת חשמל/ הלב שלי נפל". מה קרה? לא רק שהאהובה עזבה אותו, אלא שעיניה הכחולות כבר "ריקות מרגש".
מה שמדהים הוא שכאב הלב הזה מקבל קצב של חאפלה ים תיכונית צוהלת ומחויכת. על מה השמחה? המילים – דיכאון. המוסיקה – חגיגה. יגידו: זה הז'אנר. עצוב זה שמח. לפי הנוסחה הזו, שיר כמו "כשאת צוחקת" היה צריך להיות במוד דיכאוני, אבל שמואל אלבז המלחין בכול זאת הבין שמילים כמו "כשאת צוחקת גם הלב שלי עכשיו צוחק איתך" ראוי לצלילי חאפלה לטינית.
וכמה מילים טובות על יעקב למאי שעל העיבוד וההפקה המוסיקלית: הוא יודע את העבודה, במיוחד בשיר הפותח "מציאות אחרת" של דידי שחר, שהוא גם השיר היפה בדיסק. פשטות אינה פשטנות. חבל שגולן לא יכול לבנות יותר על המוטו הזה. על מציאות אומנותית אחרת.