רוק ישראלי

אביב גדג’ שר: "לא חשבתי שאמות צעיר כול-כך, שאהיה לבד כול-כך, הם הרגו אותך לאט לאט, אולי אני איבדתי כול תחושה, חושב שאני עף, ואני בעצם על הרצפה, אז שותה את הגשם המלוח, מסומם מהים או שיכור מהרוח". השיר נקרא

רוקפור שרים געגועים לתשוקה, רחוב הירקון, בית מלון זול בעיר יקרה קרה מוזרה, גם מלהיבה. צליל קלידים וינטאג' פותח. אנחנו מצטרפים לבלדת סלואו בנוסחים רומנטיים המתכתבים גם עם שנות השישים. בואו נעמעם אורות וניצמד. השיר? – מים גנובים ימתקו. סקס

הסאונד הזה לא שייך לכאן. צרחו עלי בבית. תוריד ווליום. לא יכול להיות שהסאונד הזה יוצא ממכונות בישול מקומיות. הסאב וופר נכנס למצב כוננות.. "אני לא אוהב את מה שקרה לך" שר תום פטרובר באנגלית. לכתיבת המילים שותפה שותפתו אורית

אנ לא מתגעגע לבנזין ז"ל.  אני מחובר לפוליקר של אחרי בנזין הרבה יותר מאשר לבנזין. למרות שהוא מנותק מההרכב כבר שלושים וכמה שנים, פוליקר מחזיר את "בנזין" לבמה לערב חד פעמי ב"האנגר 11" ת"א במסגרת "זאפה גולדסטאר סאונד סיסטם" ה-15.

החיים כמסע שבו אתה יודע מנין באת אבל לא תמיד – לאן אתה הולך. סינרגיה מנסה מדריך פסיכולוגי לעניים. גם אם נראה שהגעת לסף יאוש, עדין יש מוצא. לחלום, למצוא עוד דרך, לשאוב עוד כוח. בקומוניקט נאמר כי ההמלצות הן

הראש נעלם לרגע אחד מהיר. הסיטואציה סעורה. החוויה מסעירה. הוא רוצה אותה. אם תבוא היא הלילה. נקרא לזה תשוקה אורבנית.  החוויה היא ניסיון לפענח את עצמו במגע עם אישה. ההבעה של דודו טסה רחוקה מלהיות מאושרת. היא כואבת. דואבת. המוסיקה

נדלק עליה. תחילה היא מביעה עניין. בהמשך – הוא (העניין) מתפוגג. הבנאדם על טורים גבוהים. רגש גואה ואכזבה מתסכלת נושקים. הטקסט מעט מפושל. הפער בין היא "כנראה לא בעניין" – משפט של ספק, ובין אמירתה ההחלטית שהוא "רעל" בשבילה –

הוא לא הירבה לדבר. סמך מאוד על תמיכת בת זוגו, נילי פיטרסון, שהפיקה ויחצנה אותו והיתה לו לפה. היא שהודיעה בצער על דבר פטירתו ללא עת בגיל 62. פגשתי אותו בפעם האחרונה (ראו צילום) במסיבת העיתואים לקראת פסטיבל הפסנתר הקרוב

באחד הארגזים שעברו איתי דירה, מצאתי סינגל סגור בניילון: לא האמנתי למראה עיני: מוקי וברי סחרוף בדואט של "מחכים למשיח" האלמותי של שלום חנוך – אחד הסינגלים הנדירים לאספני מוסיקה ישראלית. הסרתי את הניילון בהתרגשות. היא (ההתרגשות) גברה אחרי האזנה  לדואט.

גם אם לא נדבר פוליטיקה, השיר של "כלבי פבלוב" הוא נביחה על מצב שכנראה קשה להיוושע ממנו. בשורה תחתונה: המסר הוא למי שמתחזה ל"איכפתי" שממש לא איכפת לו, למי שנמצא כל הזמן על "מצב אוטומטי", למי שלוחץ ידיים אבל עוצם עיניים

אחרי הערב באמפי שוני, אני שואל – איך זה שנקמת הטרקטור אינה  מצליחה להביא  20 אלף לפארק? ישנה תשובה צפויה: רוק איכותי אלטרנטיבי שמתחבר עם ניכור, לא סוחף את ההמון. באמפי שוני, יום הולדת 30 ללהקה, היתה תחושה, שגם בלי עזרה מידיד

רועי פרייליך שר על חלום שהיא חלמה – שהתפוגג לה. גם אם היה בו הגיון, לא הצליחה לרושמו, וגם לא היה שם "צלם", הצטחקק הכותב. יש בשיר יותר מאשר סתם פספוס של חלום. כל מה שהיא רוצה לחפש בחלום "עולם אחר

אביב גדג' זקוק דחוף לקרן שמש. העולם מסביב מוביל לתהום, אנשים צבועים, שקרנים, חיים מצרותיהם של אחרים, גם האלהים איננו, הוא הפך לאחד האדם. מה שנותר זה אלהים שהם (האנשים) יצרו בצלמם. גדג' כתב על סביבה אנושית חסרת צלם אנוש,

האור שהדליקה אמא יצר התניה, שצריך להיגמל ממנה (כמו במקרה של כלבי פבלוב) אבל אולי אצל אמא לא היו סדקים שהוא חווה עכשיו. מה הסיפור של בני הדור הזה?  אין מה לבשר בראש חוצות. "סוגדי הדמעות שעשויות שעווה", "מעצבי מציאות

קו אוטובוס (24), שכבר לא קיים, מעורר אצל סי היימן זכרונות, לוקח למקומות שונים, שמגיעים מקיבוץ בית אלפא (הקיבוץ אליו הגיעה בגיל 12 ללא הוריה) פריז, תל-אביב, נוגע  באהבות של אז, אבל מעבר לגעגוע מדובר בסיפור שמעולם לא מומש. מה

רעה הרוח בעולם, מנהיגים מחורבנים, בחוץ יש כתם דם ו"כשהאמת קורסת / גם אמון ואמונה עפים מהמרפסת / לחצר של השכנה" . סמי בירנבך מצייר את הציור השחור של התקופה בקצב מידטמפו, בקול מדוכדך שמשדר קדרות במנגינה Radio Friendly. הייחוד

השיר הגיע בזמן. רוקפור יכולה להציע אותו לתעמולת הבחירות.  חצי עם ככל הנראה מאמין שהמצב הוא דבש, כמו שמלכת הדבורים רוצה שיחושו – שהחברה מושלמת, שזה בסדר שהמנהיג מחסל כל הטוען לכתר, כשהוא למעשה מנהל עניינים על "פחד וחנופה". רוקפור אינם

כמו "סימנים של חולשה", "חם על הירח" הוא תקליט של רגעי קסם, אבל הפעם הרבה יותר מיוחד מבחינת ההפקה המוסיקלית. אנחנו בניינטיז. האלבום הוקלט ב-1995 ויצא ב-1996. זה היה האלבום הראשון שהביא לברי סחרוף את הקהל הגדול. באופיו – קודר, אפל

הייתי אומר לעמית שקד: תרגיע. פאניקה לא עושה טוב לבנאדם, במיוחד כשהוא רוצה להיות אמן. כתיבה מתוך תחושת חרדה פתאומית אינה מייצרת בדרך כלל יצירות טובות, שלא לדבר על אולטימטיביות. אכן: מה הפאניקה? מה מוביל אותך למחשבה על התמוטטות ולתסכול,