ביש בש Beauty Queen
נדמה לי שקיימת הסכמה לא רק בין אינטלקטואלים, פמיניסטיות ובעלי טעם טוב, כי תחרויות היופי לא רק שלא הופכות את חיי מלכת היופי לקלים יותר, הם גם הופכים אותה כלי ריק מתוכן כמי שמצפים ממנה גם להביע עמדה ודעות באשר
נדמה לי שקיימת הסכמה לא רק בין אינטלקטואלים, פמיניסטיות ובעלי טעם טוב, כי תחרויות היופי לא רק שלא הופכות את חיי מלכת היופי לקלים יותר, הם גם הופכים אותה כלי ריק מתוכן כמי שמצפים ממנה גם להביע עמדה ודעות באשר
אני עושה קופי פסט לידיעה שהתפרסמה לפני שנה. היו לכם כרטיסים לפורטיסחרוף ב- במאי ברעננה, לשתי ההופעת סולדאאוט? אני מעריך ששמרתם אותם לימים שהקורונה תתחיל להתנדף מחיינו ותאפשר לצמד לחזור לבמה. זה קורה ממש עכשיו, שנה אחרי. שתי ההופעות של
יהלי סובול, יוצר וסולן, כותב מזרם התודעה על "שנים חסומות", מנותק מהשראה "מלא בעובדות חסרות ערך". כך נפתח החדש של מוניקה. רוק קצבי-מלודי מהסוג היותר קליט שקיבלנו מההרכב הזה. לא על כל מטפורה כאן הייתי מחלק את פרס היצירה המקורית,
28 שנה עברו מאז הוציאו "מופע הארנבות של דוקטור קספר" את השיר, ועדיין בגרסה החדשה של אורן ברזילי "אחלום" בעתיד נהגה בטעות בפתח במקום בסגול. לא הגיע הזמן לתקן? יש מצב שאורן ברזילי לא רצה לשבש את השיבוש שהתקבע לו
עדי שחם מחפשת אהדה למרד שלה נגד ההורים המפנקים, אבל השיר נשמע ארכאי אפילו מול הפאנק של הקליק משנות השמונים. המשפט "אין לי מוטיבציה כי פינקתם אותי" הוא אכן משפט צעירים מפונקים, שמתיימרים להיות רוקרים בועטים. אני בעד רוק צעיר
שש שנים אחרי צאת אלבומם האחרון, מגלים חברי בית הבובות משיח על מדרכה, שמחפש אהבה מנותני נדבות. המשיח הוא אמצעי לדבר על עולם שבו שולטים כסף ומנהיגים שרלטנים, אבל חסר נשמה, שזקוק לשינוי. הסיפור האקראי (על משיח קבצן במחלפות בלויים)
דמעה שמתנפצת…הזמן כאן נעצר…לשמוע את הקול של רמי פורטיס, את העוצמה הפנימית, את הגיטרות החשמליות ולבכות. ברלין של אירופה נתנה לפורטיס את ההשראה לכתוב את "תחנה סופית" – פורטיס שר על מלחמה שתמונותיה עולות מן העבר במקום הזה – הזמן נעצר.
פרפרזה על "למה לי פוליטיקה עכשיו" של משינה? יובל בנאי רצה לכתוב שיר מחאה על מי שאינן מאמינים למילה שהם אומרים, אבל בגילוי נאות הוא אומר: "אני לא נביא זעם גם לא זאב בודד הם חושבים שהם מכירים אותי אבל
מכירת החיסול של שלום גד היא גם הצהרת האין הון של החי-קיים-נושם-שורד עד להודעה חדשה. שיר הרוק הפשוט הזה אומר: מוכר הכל – חפצים, חלקי גוף, נופים, ערכי יסוד. כל מה שיש. לא נותר דבר להשאיר. זוהי מכירת הישרדות (בשביל
אין כמו רוקנ'רול פשוט להדליק נורת אור בקצה המנהרה. בכל הכאוס ה"אני מאמין" של מאור כהן מתכתב היטב עם המקצב הסוער, הגיטרות החשמליות והמפוחית. החיים בעולם הזה מטרד, העבר נראה אלטרנטיבה טובה יותר מההווה, שבו נשארת "עם כלום ביד". בכל
תרופה לטיפול בדיכאון ובחרדות, אלכוהול זול, אהבה וקנאה. ?where are we באיזו דירה אנחנו נמצאים? מה קורה? רם אוריון משדר משם. זה התרגום ה"מלוכלך" שלו לסיפור הטראומטי – טרגי הנורא. כולם רוצים אותה, אבל היא על הפנים. השיר מושר בקצב
חתונה לבנה" מאוד שחורה. – חתונה של אותות סכנה. "אנחנו זקנים תסתכלי בתמונה, ילדים אבודים חתונה לבנה" –שיר שמתפתח בעיבוד שטוען אותו במתח ולוקח אותו לשיא מכוסח. חתונה שאמורה לבשר אושר שכולו לבן, כולל שיניים צחורות, מובילה לאבדון. צליל האורגן המונד של משה
הנה בא הרוק הישראלי. שחר של יום חדש. זה קרה לפני 44 שנה, נכון לכתיבת שורות אלו. השנה 1976. שלום חנוך כתב. ההרכב: תמוז. פריצת דך של ממש. אורך השיר: 8:40. יש לכם שיר ארוך יותר ברוק המקומי? שלום חנוך,
ג'ירפות זה גלעד כהנא, כהנא הוא הליבה היוצרת, הטון השליט, הנוכחות המובילה, המנגינה והקצב. הוא הסיפור והוא המספר. הוא התוכן, הצורה והסגנון. הלהקה היא אמצעי. השיר הוא כהנא מובהק. הרפטטיביות, הצליל, ההטעמה של המילים. השיר מתאר מצב של אישה מבואסת
על משקל ברומא תתנהג כרומאי, Full Trunk מבינים כי בתקופה זו, שאין יכולת לעוף מכאן, תתנהג כמו ישראלי, תן פול גז מוסיקה ים תיכונית. גם סירטאקי הולך. קיבלו אישור מהפקת העונה החדשה של "תאגד". שיר על בריחה מהמצב. "לעוף מפה
הפתיחה והסיום אינסטרומנטליים. מ"אורבנפאניקה" ו"עד הלקוח האחרון", קומפוזיציות שעומדות בפני עצמן המשדרות תחושות שבין ניכור (אלקטרוני) בקצב מהיר למשב רוח הרמוני של הזדככות בסיום. אין כאן חיבור מהותי לשירים למי שמחפש משהו כמו אלבום קונספט. האלבום העשירי של רוקפור מוקדש
כסחי לו את הראש בפטיש, צלמי הכל, ואז ברחי. נשקי עיניה בעדינות לפני שאת גומרת אותה וברחי. שנרד לתסריט הבלהות האלים של תמר אפק? כתבו שהיא גיטריסטית משהו. איך לא עלינו עליה עד עכשיו? סולנית "קרוסלה" לשעבר. "אחת הנשים היותר
השם "מפלצות התהילה" אינו מתקשר לתכנים של האלבום שנחשב לאחד היותר נועזים של משינה לזמנו, אוריינטציה של רוק אמריקני סיאטלי גאראג'י. סיינס פיקשן, עולם אגדות ביזארי והזוי, יוצא מהמציאות המאכזבת. אלבום של תהיות והזיות. שירים על מצוקות ויאוש, ניסיון להגיע
החיים הם מסלול לא בטוח. אתה לא מוגן, לא מאובטח, ערבים יהודים – מציאות עגומה, אפילו האמת אינה חשובה (זקוקה לרחמים) אז מה? אהבה? ממש ככה. הראש לא יודע מה קורה, לא נשארים על הרצפה. מהיום שנכנסה ללב – לא
לא קשה להיות ציניים במדינת היהודים. אומרים בצדק, שהמציאות הרבה יותר קשה מהסטירה והשירים. זו אינה רק המנהיגות. זה העם שבתוכו אנחנו יושבים. חי בסבבה, ראוי למנהיגות שלו, כי הכל טוב. רצח, מלחמות. אבל נלבש לבן, ננשק מזוזה, נדקור ונרקוד,
נעלה עם כנסיית השכל לנתיב המרכזי כדי לקבל פרטים על רחוב המפסידים. השיר הוא דו"ח על מצב כאוטי, חסר רחמים ותקווה, על שרידים של תקופה שהיתה, ואילו עכשיו – טירוף מערכות. אפילו "חיית הטרף נטרפה". סממני הכאוס בכל מקום –
קדרות, עגמומיות, אפלה. "דה גלום" מנסים לשדר אפוקליפסה מתקרבת. יואב לנדאו מתכונן לסוף העולם. בקרוב יתחיל להחשיך. blacked-out sun. העולם נהייה קר. מדברים על החיים בחיים אחרים. זה מרגיש כאילו לפניהם נצחים, ושהם אינם מתבגרים. כשהכל ייעלם, פניה יעמעמו את
ציפור הלילה דווקא חושבת לעצמה – What a Wonderful World. העולם השתגע, אבל מבחינתה – סבבה. שימשיכו להיות שם בפנים מאחורי חלונות ובמרפסות. בגלל הקורונה – עולם של גן עדן לחיות. נדמה שגם תיסלם מרוצים. נפלה בחלקם הזדמנות לאחד שורות
מה חדש ברוק בישראל? לא הרבה. מתנהל בעצלתיים. אין כאן "גל חדש" עליו יש לבשר בראש חוצות. פה ושם קמים הרכבים שאינם מנסים להמציא את הגלגל, גם לא לייצר משהו אלטרנטיבי. הם מסתפקים בטקסטים סבירים, ברמת נגינה מהוקצעת, בדרייב טוב.
רדבנד הביא לזאפה הריקה שתי מאמיות לאומיות, שפעם בעבר הרחוק היו הכוכבות הנולדות במקומותינו, וכיום שתיהן זמרות ליגת על נפלאות, שמנהלות קריירות יצירתיות עוצמתיות. בסלון, בימי קורונה, הן הלכו קו הקאברים שרדבנד מוביל. באוריינטצית הריאליטי מוסיקה, הדו קרב הסתיים בנצחון
למה להעביר את את "חלליות" המיתולוגי של החברים פורטיס את סחרוף לרצפת הדאנסהול הרגאיי? את הפתרונים מציע החבר גריילסאמר עם עזרה מאסי איילון. לכיסוי הוסיפו תבלין – מילות התעוררות באנגלית שכתב ושר Elan Atias, הזמר הנוכחי של להקת הויילרז הג'מייקנית
אני שומע את האוסף הזה שנים 22 שנים אחרי שיצא. יש משהו חזק בשירים הראשונים של יוצרי פופ מוכשרים. ברטרוספקטיבה – משהו שהם ככל הנראה לא מצליחים לחזור עליו. טובי הכותבים יודו בכך. ואצל "איפה הילד" – השירים היפים שייכים
דפי היחצנות מגלים כי אלבומה הראשון של "יציאת חירום" שיצא בעבר זכה להצלחה בקרב המטיילים בדרום אמריקה, המזרח ואוסטרליה? אוקיי. מה ההיגיון כאן? יש למישהו הסבר – למה דווקא בקרב התרמילאים. הרשו לי לשפוט את המוסיקה כמי שתרמילאות ממש אינה
הפנים שמאחורי הסולנים בדרך כלל נשארים אנונימיים, למרות שחלקם רוצים לפרוץ אל דרך המלך. אורן לוטנברג ,גיטריסט ויוצר, ממקימי להקת "זקני צפת", מחצית צמד "הבליינים" עם מאור כהן, נגן של ברי סחרוף מנסה את הפרונט אחרי יותר משני עשורים של
שלום חנוך כתב ושר על חתונה עם אותות סכנה, שאין ממנה חזרה לאחור, חלום שאינו יכול ממנו להקיץ. אביתר בנאי שר את זה במסגרת אלבום מחווה ל"חתונה לבנה" שכולל קאברים של זמרים שונים, האלבום המיתולוגי של שלום חנוך מ-1981. חנוך