שירים חדשים

המשפט “הניצחון נועד לאלו שלא חושבים בכלל” מביע רעיון פרדוקסלי, שמעורר מחשבה על ההבדל בין פשטות ופעולה מיידית לבין עודף ניתוח ושיקול דעת. הכוונה יכולה להיות שהצלחה לעיתים קרובות באה דווקא למי שפועל בביטחון וללא היסוס או חשיבה מעמיקה מדי,

הקלות הנסבלת (או הלא) של שרבוט / קשקוש שיר אהבה. זה מתחיל בשאגת נמר, עובר לשירה חפוזה מהירה. המאוהב מטרלל לה את הראש בתסכוליו ובמאווייו על אהבתו המוטרפת הנכזבת. שיר שמספר במעט הומור וקריצה על רומנים קצרים ומאכזבים שמורחים את

הקולות של אור קדישזון את אור שחר  נשזרים באחדות ענוגה, מוליכים תובנת רגש באפיק פולק פסטורלי משהו, מהסוג שלא שומעים בימינו. הצמד משתמש בטבע כמטאפורה להבעת רגשות. ההאנשה של השמש והים כאן לא רק מוסיפה רגש אלא גם יוצרת דיאלוג

מה רוצה אלי חולי מעצמו, מאיתנו. גם הוא שואל בשיר בטון מלנכולי – מה קורה לי. התשובה – לא  ממש הרבה   החיים ממשיכים אבל  הכל מרגיש אפור. אנחנו לא באמת שמחים אבל גם לא לגמרי עצובים. אז מה? – "לא

חנן יובל ודני בסן חוברים לדואט שהוא הפואטיקה של התחושה ששוררת במקום על רקע המציאות הפוליטית-ביטחונית-חברתית בה אנו חיים: זו זעקה להצלה – כי אין עוד כוח לשתוק! יובל הלחין מילים שהסופר והפזמונאי איזי מן כתב בהשראת אחת מאמרותיו של

על הנייר – שיר אהבה נכזבת פשטני לאללה.  מכתב קינה וקנאה כתוב הכי פרוזאי אל מי שעזבה אותו/ ברחה ממנו. טקסט שמבקש מוסיקה אולטימטיבית תציל אותו מבנליות מבאסת. אחרי שתי האזנות לא שוכנעתי שהתרחשה כאן ההצלה שיש לכתוב עליה הביתה.

מערכת ציפיות מאמן? נשאל זאת כך: מה הציפיות שלכם מיהודית רביץ אחרי כל שנות השתיקה שלה על רקע מציאות חיינו? תקשיבו לשיר הזה. מופתעים? אז ככה: חשיבת הקאמבק של רביץ היא מחוץ לקופסה. בוגרת, שקולה, לא מחפשת להמציא את עצמה

במערכת יחסים –  האם אנחנו מצליחים לקרוא מחשבות של בני הזוג, או “לדעת בדיוק מה עובר להם בראש”, גם אם מכירים  היטב את הדפוסים, ההעדפות, והתגובות של האדם שמולנו. הרבה מהתקשורת בין בני זוג לא מתבצעת במילים. קשר עין, שפת

ציפיתי לגל שירים של אנשים צעירים על רקע השבעה באוקטובר. לא רבים הגיעו, והשיר הזה הוא מבע מוזיקלי מרטיט למה שעבר עליהם. אייל גנדלר וגל סמוחה שרים טראומה ומצוקה במהלכים מוזיקליים משתנים שמייצרים  דואט עוצמתי. השבת השחורה ב-7 באוקטובר 2023,

דמעה על האספלט, אוקטובר, טירוף, שפיות, געגוע, אהבה, ריקוד בזריחה. נסו לחבר. לא קשה לדמיין לאן זה מוביל.  מור בן סימון עשה מזה סלט של זרם תודעה. היחיד במלחמה, עצב עמוק אבל גם רצון לצאת מזה ("ניתן קצת לעצב לנוח")

אין לו אוויר – אם הוא לא שלה. צערו מגיע בשני קולות – של דוד בוזגלו ושל רון בוחניק. הגברים כן בוכים בלילה, וטובים הבוכים בשניים… אהבה נכזבת יכולה להיות אחת החוויות הכואבות והמטלטלות ביותר שאדם עובר, ובמיוחד עבור מי

הקשר בין נשימה לחופש הוא עמוק ועוסק גם בהיבטים גופניים וגם בהיבטים נפשיים. למעשה, לנשימה יש יכולת יוצאת דופן להשפיע על התחושות הפנימיות, על החופש הפיזי שלנו. לנשימה תפקיד חיוני בסיפוק חמצן לגוף ולמוח. זה שמניע של כל תא בגופנו,

חוסר יציבות באהבה הוא מצב רגיש ומורכב, מלא ברגשות סותרים ומעורר לא פעם שאלות כבדות לגבי טבעה של מערכת יחסים. לעיתים, מצב שמצטייר כמו גלים בים – רגע אחד יש רוגע וחיבור עמוק, וברגע הבא סוער ובלתי צפוי. הרהורים ושאלות

אנחנו בסוף 2024? בא לכתוב – ככה לא שרים היום, אבל דווקא עונג לא קטן להתרפק על מוסיקה ישראלית כזו. ניב דגן שרה תרפיה עצמית, עזרת לעצמה להפחית מתחים, להגביר את תחושת השלמות הפנימית, לחזק ביטחון עצמי ולהשיג איזון רגשי.

היא לא כותבת אליו אלא לעצמה. ליה קלמנט שרה הרהוריה ותחושותיה באינטימיות שיש בה רוגע אבל גם כאב. במוסיקה היא רוקמת בלדת ג'אז יפה. תסכול מאהבה שהייתה ואיננה הוא כאב מורכב ומעמיק. זהו תהליך שבו המציאות השתנתה, אך הרגש נשאר.

נעמה גילד שרה את הפחדים שלה כדי לנסות להחליש אותם. זוהי סוגסטיה עצמית באמצעות תשאול קוגניטיבי כדי להכין את עצמה להתמודדות עם השדים שמתרוצצים בראש שלה. זהן תמהיל  של שאיפות ופחדים,  ערבוב של הדברים מהם היא חוששת אבל גם רוצה

בן גולן שר ברגישות מופלאה על אהבה עילאית, – חוויה שמובילה לרמות גבוהות יותר של תובנה עצמית ושל ייעוד רוחני. האהבה, על כל מורכבותה ומחירה הרגשי, היא זו שמעניקה משמעות עמוקה לחיים, ומביאה את האדם להבנה עמוקה יותר של עצמו

העצבות המגיעה מפתיח עדין ורפה משהו של הבלדה הזו – מקורה בהגות פשוטה שיוצאת מפילוסופיה בסיסית ונוגעת באישי. עודד טמסוט שר על חלומות שנרקמים מול המציאות השוברת, זהו שיר מחודש מ-2004, שעוסק במחשבות על המתח בין שאיפות, תקוות ודמיונות לבין

"אימפריות נופלות לאט" כתבו מאיר גולדברג (ודן תורן הלחין) לתאר הנגדה שבין המציאות היומיומית – בה אנשים נגמרים ברגע אחד – לבין האימפריות ההיסטוריות. בקונטקסט של ילד המכין שיעורים בהיסטוריה. אופק נחמן משתמשת ב"אימפריה" (מתפוררת, מתעוררת, משוגעת) למקום בו היא

השת"פ פטריק סבג ארז לב ארי מוליד מעין אילוסטרציות מוסיקליות הרמוניות שמכילות נרטיב הגותי פשוט: התחושה הזו, של להיות טיפה בים בתוך האוקיינוס הגדול היא תחושה מאוד אנושית ומוכרת – מעין תזכורת למקום הקטן שלנו בעולם הרחב והמורכב הזה. לפעמים

כוכב אחד שמאיר בשמים זורק אור על מציאות בה אנשים פשוטים עוזבים את הבית להחזיר את החיים והופכים גיבורים. בן שוקרון שר את המילים באינטימיות נוגה שנוגעת במרכז הרגש, סיטואציה בה נזכרים ב – הצחוק הטוב של  ילד יפה עם

שנחבר את מה שעבר על ליאור נרקיס במציאות לשיר הזה? האם התחושה של גבר על מר גורלו של , שההתפקחות מביאה אותו לקינת געגועים עזה – אכן עוברת על נרקיס? אז ככה: המילים – לא שלו, אבל סביר להניח שהוא

נפתחה ההרשמה לשיר הגרוע של השנה? סטטיק את איתי גלו  מתנתקים מהחיים המקומיים בימי מלחמה עקובה מדם, רוויית טראומות. החיים מבחינת הצמד הזה – מסיבות יום שישי בסתלבט על המים. בשביל לפתוח לכולם את הצ'אקרות. בשביל לממש את העונג הזה,

שיר על משבר ביחסים או על אהבה עצמית? הא בהא תליא. יותר מזה: יסמין מועלם שרה כאב שמסגיר אותה ברגעי כאב לב של תסכול וקונפליקט. הוא הכאיב לה קשות, כאב שאין עליו כפרה, אבל היא תישאר בהווייתה המפוקחת שאומרת אם

הצעיר המנוכר והמבואס מהחיים הוא דמות נפוצה בתרבות ובמציאות החברתית של ימינו, ולעיתים הוא משקף תופעות נפשיות ופסיכולוגיות עמוקות. המונחים “מנוכר” ו”מבואס” משקפים תחושת ניתוק והיעדר סיפוק מהחיים, והם עשויים להצביע על קשת רחבה של בעיות רגשיות ופסיכולוגיות שמאפיינות בעיקר