עין בוכה או צוחקת? יותר צוחקת. השלמה או חרדה? שווה לחייך אל המוות. לעשות אותו יותר שגרה מובנת, פחות מפחידה. הרי כל רגע זה יכול לקרות לי, לך לו ולה.
מה חדש בזה? אז זהו שאין חדש, ואתה יכול לנחם את עצמך בלדבר על הנושא בקלילות אסקפיסטית. זה מה שעושה ג'ודי לוין (טיטי וו) . חבל שנגמרו לו המילים, והוא חוזר על "זה קורה כל יום" ללא הפסק (זה לא עסק) במקהלה בסיום השיר כאילו מדובר בהמנון על שגרתיותו של המוות. חיפשתי יותר הגיגים הומוריסטים, לא שירת יחדיו המספרת על שכיחותו של המוות. הומור קליל יכול לבוא במקום טקסט מעמיק, אבל השיר נותר שטחי למדי מהבחינה הזו.
הטון והסולם בונים נרטיב מוסיקלי שמתפתח יפה, כמו שיר מתוך מחזמר, עיבוד בצד אגודל, שמתעצם כשיר רוק. לא אהבתי את הדיקציה של Titi Woo, אבל בגדול יש כאן ניסיון נחמד לקריצת עין על הנושא.
*** את "זה קורה כל יום" כתב ג'ודי לוין על רקע ההתמודדות עם טראומת מותו של אחיו התאום דוד, שנפטר מלוקמיה.
Titi Woo זה קורה כל יום
מוות/ תמיד סיקרן אותי איך אני אמות/ אולי סרטן או אולי מהסקרנות
אולי יפול עלי פסנתר בטעות/ וזה קורה כל יום/ כל יום זה קורה
תכלס אולי זה כמו להתעורר מסיוט/ אם כך אז יכול להיות שהתאבדות
אני אקפוץ מהגשר אל החירות/ וזה קורה כל יום/ כל יום זה קורה
שוב פעם/ אני מוצא את עצמי מפסיד בהתערבות/ וכנראה הולך לעשות עוד איזו שטות
לטפס לתוך הכלוב של התנינים בספארי/ אהההההההה
וזה קורה כל יום/ כל יום, כל יום/ זה קורה כל יום/ כל יום, כל יום
כולם ביחד/ וזה קורה כל יום/ כל יום, כל יום/ זה קורה כל יום
כל יום, כל יום/ זה קורה כל יום/ כל יום, כל יום/ זה קורה










תגובה אחת
להגיב על דיקציה של בנאדם זה מאוד לא מקצועי…זאת הדיקציה שלו, אז מה? שלא ישיר.
מביך מאוד, הייתי מוחקת.