השמש שוקעת, השתיקות צורמות בלב, הכאב מתגבר וחובר לפחד שמוחק את כל הטוב. אבל אז – מהפך: היא מצילה אותו – גורמת לו לחייך, לפרוח, היא אור בקצה המנהרה מול כדור השלג המאיים. מתרוקן מ"כל הכאב". אדיר גץ עבר את הקורס לכתיבה יוצרת, אבל עם הערות – להסיר את הקיטש (שמש שוקעת), להחליף את המטפורות השבלוניות (אור בקצה המנהרה) לצמצם ההיסחפות ("כל הכאב") ובשורה התחתונה – זה לא זה.
מוסיקה: אמנם "התרוקן מכל הכאב", אבל העצוב הזה שולט לאורכו של השיר. הלחן הנוגה, הטון המלנכולי-מתכוון-לוטף, הסלסול המובנה, צלילו האדמתי של החליל. העיבוד של נדב ביטון משדרג. לא מהפך, לא ניגוד, אבל יפה בעצבותו, שזה לא מעט.

השמש שוקעת והערב יורד / המילים שהיו לי אינן / השתיקות שבלב צורמות לי היום / איך כל מה שהיה נעלם / הכאב מתגבר ואוסף גם איתו / את הפחד שבא לשתק / את כל מה שרציתי לבנות מחדש / בכמה רגעים הוא מוחק // ואת היחידה שאיתה אני שלוו / מתרוקן מכל הכאב / שאספתי בדרך לביתך / ואת שגורמת לי שוב לחייך / ולפרוח בלי למה ואיך / מתי ולאן אלך, רק את.. // הכל מתערבב והופך להיות / כמו כדור שלג ענק / שבא לעברי מתקדם במהירות / עוד כמה רגעים הוא נזרק / מתוך התהום מהחושך הזה / אני רואה בך מרחוק / כפתח לאור בקצה המנהרה / באה אותי לאוהב // ואת . . .