כשעידן עמדי עושה חשבון נפש, הטון אומר – פה אין שקר, גם אם הטקסט אינו פסגת הליריקה – פה ולב שווים. אם יש מיינסטרים עצוב מזוכך מסולסל טבעי  – זו המוסיקה הזו, נוגעת, מגעת.
המראה העצמית שעמדי מעמיד – פילוסופית משהו. מה בין מחיאות כפיים לגיבור במדים לכוכב על הבמה. המסקנה היא – גם על הבמה המשדרת כביכול בידור, עדין חשים "בין המילים" בכאב של החייל במדים שזכה למחיאות כפיים על היותו הגיבור המגן על העם שבתוכו הוא יושב. "נגמר" הוא כמובן עניין יחסי. שום דבר למעשה לא ממש נגמר – גם המציאות הפוליטית מוכיחה שעדיין לא הגענו אל הנחלה.
עמדי מעדיף את האוריינטציה הפולק-אקוסטית, שתאיר את הסיפור שלו בקווי המתאר המלודיים היפים שלו. הוא כאן סטורי טלר שמשדר מחשבותיו בליווי מעודן של פסנתר וגיטרות ובעיבוד שאינו כופה את עצמו, עם משבים מהסקסטיז של סיימון וגרפונקל. השירה של עידן עמדי מגיעה מתוך השלמה עם המציאות, אבל יש בה גם תום רומנטי שובה לב.

אני יושב עכשיו קרוב אל השמיים/ מנסה למצוא תשובות לשאלה // על הדרך גם חולץ ת'נעליים / חיילים עכשיו עוזבים ת'מרכבה…
כן אני יושב שם, חושב/ קצת עלייך, להכאיב מעט ללב,/ את המשפט הבא את בטח מכירה,/ יום-יומיים אני בא בחזרה..
נגמר..נגמר.. נגמר?
ובדרך כשיצאנו אל הבית,/ אז עצרנו בפלאפל בפינה/ ואנשים שם הסתכלו מחאו כפיים/ "הגיבורים שלנו" אמרו באהבה../ ואני עומד שם מסתתר/ קצת גדול עלי להיות זה ששומר/ ובין ביס לביס עולה בי מחשבה,/ לעזאזל כמה גיבורים יש במדינה..
נגמר..נגמר.. נגמר?
ומאז אפשר למנות כמעט שנתיים/ והיום אני עסוק בהשלמה/ בעוד רגע כבר אשמע את הכפיים/ ואז אצעק בכל כוחי מהבמה..
ואם שומעים אם מקשיבים,/ עוד אפשר למצוא כאב בין המילים/ ומבטיח לא אכתוב על זה יותר,/רק בפעם הבאה שאשבר..
נגמר..נגמר..נגמר?
יש מדינה אחת על יד ירושלים,/ שם עדיין משתוללת מלחמה,/ כי אנשים שם מאבדים את העיניים
לא מחכים לגיבורים באף פינה..נגמר. נגמר. נגמר.

גיטרות: איתמר מאירי, בס: אבי חזות, פסנתר: אופיר קנר, כלי הקשה: איתן רז