על הנייר, שחור על לבן, טקסט של טרום סדנת היוצר. אהבה ושברונה. האוהב מקונן, מבקש, כואב, מרחם על עצמו. תשפוכת שאפשר לקבל מכל אוהב נכזב. אבל אז מגיעים הטון, המנגינה הסימטרית, הרגש הכן, הקליט-לכל-אוזן. אדם גורליצקי נע בנתיב מיינסטרים מחניף, לא משהו טראומטי, עצוב-מזוכך עד מתקתק בעיבוד שמזכיר תזמורת בללייקות רוסית על פתיחת השיר. פשטות מלודית שממלאת בהרבה כוח לאהוב מחדש, הלא זה-מה-שביקש, למרות שהוא מגיע גם למסקנה שהיא, מושא אהבתו, לא נועדה לו.
מישהו אמר קיטש מתקתק? מתקתק – אבל לא קיטש. השורה "נהיה לי קר דווקא בקיץ" נשמעת אותנטית ומשכנעת יותר מאשר הפזמון החוזר הרגשני, שמזכיר איזה המנון פסטיגלי. מה שאומר: אתה צריך להיות מוכשר כדי לייצר כזה פופ סופט ב-2012.

אדם גורליצקי – תמיד חוזר אליך