"היה שווה לחכות" – השיר המסיים את האלבום הוא מונודרמה מנוסחת כמכתב על הבינו ובינה, שסיומה הפי אנד: אחרי כאבים ודמעות ותחושה שהכל אבוד – סוף סוף חזרה אליו. הטקסט השגרתי מגיע במנגינה ובקצב חפלאיים "אופטימיים". על הנייר – זה שיר שהיה עובר בקושי סדנת כתיבה יצירתית. לא כל סינגר הוא סונגרייטר, ולהיפך.
זוהר רביץ מנסה להיות (סינגר-סונגרייטר) לפעמים זה מצליח לו יותר. "אהבה מסובכת", השיר הפותח, כמעט נושא דומה, על האהבה ותלאותיה, סיפור כתוב יותר פרוזאי מאשר שירי, אבל ההומור, הקצב והעיבוד האקוסטי (פסנתר) עושים מזה מעין שנסון מוצלח בסגנון הישן והטוב.
הקלילות ההומוריסטית יורדת שני הילוכים ל"בקרים קרים" (מילים ולחן: קרן אבראשי) – בלדת געגועים נוגה, טון מעט מלנכולי ששר- מתחנן למי שאיננה איתו: "מקווה שתתני לי לתקן את הכתמים שהשארתי" – גם כאן הטקסט ניצל איכשהו בזכות מנגינה יפה ותזמור יפה משדרג.
"הכל בסדר" יכול היה להיות שיר ביקורת על צביעות ו"דיפלומטיה" – כולם משקרים בתשובותיהם כדי לצאת טוב, אבל הוא (השיר) אינו יותר מאשר צרור עצות שימושי (איך להיות צבוע) גם כאן צליל פסנתר ומקצב רגאיי מעניקים לשיר יותר מאוורור קליל. העצות הקונסטרוקטיביות הן גם מהות "ליהנות מהרגע" שאומר בצורה הכי פשטנית – עזוב אותך מכל הצרות, הכעסים והאכזבות ותתחיל ליהנות מהרגע.
"היא" על אחת מאושרת ש"הכל מתרחש בשבילה" קיבל משום מה לחן ועיבוד נוגים, שאינם תורמים לשיר ערך מוסף.
אם שירים מינוריים – "שלווה מלאכותית" (מילים: חן לויט, לחן: זוהר רביץ ורועי חלד) מעניין יותר מוסיקלית מאשר "איזה שבוע" (שגרתי, נדוש, לא מתרומם) – גם כאן טקסט לא מושלם על יחסים מנקודת מבטו (של הגבר) – זוהר רביץ שר בטון מדוכדך על מצב של ברירת מחדל ביחסים ביניהם, למרות שלא טוב לו, שלא נשאר ביניהם דבר – "נקנה בית חדש … אני אעשה את הכל שתהיי מאושרת". לשיר נכנס גם הצירוף "שלוות עד מלאכותית" המעורפל-לא ברור. (מוכר הביטוי "שלוות עולמים" שאומרים על מתים)
ועוד שיר עגמומי בטון בקשו-רחמים-עלי – "שריקה ברוח" (מילים: דוד נצר) שאומר – "אני חלש מול חזקים" ו"אני רוצה לגעת בסוד חלומותיי" ואם חולשות –  "אולי מחר" הוא שרבוט פשטני של רשימת החלטות ומחשבות על מצב אישי עגום. אבל "רוצה לצחוק" (דוד נצר) הוא הרבה יותר "שיר" על מצב של צל ואור בשגרת חיים, שנתמך במנגינה, עיבוד טוען מתח וביצוע שמצליחים לשדר את מהות הנרטיב.
זוהר רביץ אולי צריך להשתחרר מיומרת הסינגר-סונגרייטר כדי להגיע לאלבום איכותי-קוהרנטי יותר. יש כאן בסיס טוב מאוד, אבל שלושה ארבעה שירים טובים עדיין אינם הופכים את הדיסק למאסט.

עיבודים: רועי חלד וזוהר רביץ הפקה מוסיקלית: רועי חלד.