שרון מולדאבי יוצא למסע של תהיות וחיפושים, ניסיון לבדוק עצמו מול עצמו, מול הזמן, מול ילדות, מול אהבה. אלבום רביעי, ובמהות לא השתנה. אולי נהייה יותר אמוציונאלי. מוסיקלית חוזר במנהרת הזמן לתחנות בעבר, במנגינות, בעיבודים. הקצב של "אם אתה חי", הפותח הוא תהייה אחר המקום שעדיין לא דרכו בו. "אם אתה חי" זה האדם או אלוהים? ואולי אלו שתי אפשרויות-פרשנויות שחיות זו לצד זו. טקסט שנראה פשוט על פניו, אבל מורכב ומעניין.
לעומת המילים – המוסיקה פחות מורכבת – קצב ומנגינה פשוטים, שלוקחים בקלות ישירה אל הרחבות, כאן ה"בוא אלי" נשמע כל כך ישיר, בלתי אמצעי חד-משמעי, שהוא כמו מופקע ממשמעותו הקמאית, מאבד מעוצמתו הפנימית ונשמע כעוד רוקנ'רול לגוף.
הורדת הילוך מובילה אל חיפושי הזמן האבוד ("אל הזמן") במנגינה ובעיבוד בטעם פושר של פעם, אבל ההלמות המסתורית של "היה פעם ילד" מכניסה לאווירה אקזוטית עגמומית – על קבירת הילד שהיה פעם ("היה פעם ילד") וההחיפושים אחריו. האם אני שומע כאן אלוזיה לדורז (The Doors) בצלילי אורגן המונד.
טון רומנטי ספוג צער שולט ב"אור אהבה" – געגוע לילדה שאיש לא ידע את צפונות ליבה, מולדאבי מתרגם רגש עמוק לצלילים נוגים שמזכירים בלדות סלואו מפעימות של פעם, על אור אהבה שמציף-גואה מחדש בעיבוד שמעצים התחושה. הקצב המהיר ו"האופטימי" חוזר ל"ידיים של איש מאוהב" – על ידיים שכותבות בה את כל ספר החיים. חברו את זה ל"אש", קאבר ללהיט של משה פרץ כדי להבין שמולדאבי מוכן להתרחק מקוהרנטיות כדי לאמץ להיט מהסוג שנשמע יציאה מתוך המסע אל עצמו אל אולם השמחות.
בהמשך מתחבר מחדש אל עצמו ב"אני חיה", בחינת מצבי קיצון פנימיים (מצד אחד – "נמס מצער העולם" מצד אחר – מוגן עמוק בתוך הגוף שלה) בטון נמוך ובתזמור רוק אוריינטאלי אותנטי. גם ההמשך מוביל לרגעי החסד בדיסק: "איך ללכת ממך". מולדאבי מתרגם מצוקת יחסים בינו ובינה לעוצמה שיש בה איפוק רועם וזעקה רוגשת. צליל הבס בפתיחה מייצר אווירת מתח. מולדאבי פותח נמוך, השיר מתפתח משקט לדרמטי וחוזר בסיום לשקט. המנגינה מבקרת באזורי הסיקסטיז, העיבוד טוען בצליל פופ רוק סגנון רוק מיינסטרים קולדפליי. הבלדה אינה גולשת לדרמה מתקתקה, הזעקה מגיעה. רצינית וענוגה. טראומטית ומזככת. הטון הזה אינו משקר.
"רוח בוקר" פחות דרמטי –אבל טעון עוצמות לא פחות אמיתיות – בכמיהה לאהבה, וגם "מחכה לרוח" – הבקשה להשראה מחודשת –היא תוצר של לב ופה שווים.
מולדבי פונה לרוח בכפל משמעות – הרוח שתביא עימה את ההשראה וגם את הרוח האנושית-מטאפורית – החשיבה, התובנות. המוסיקה – מנגינה היוצרת תחושת נסיעה, משיבה רוח במילים. זרימה יפה, "ספרינגסטינית", בריטון טעון נשמה, שמעניק לשיר רוח של תקווה יותר מאשר חשש כישלון, עד שהשיר נשמע המנון רוק המשיב אופטימיות בכל מי שממתינים לשיבתה של הרוח הזו. פשוט, קליט, רענן.
"להתראות בשמיים" – התחושה הנוגה מזוככת על דרך החיים מול הפרידה והמוות –  מנגינה, טון ועיבוד אלקטרוני שמצליחים להוליך גם אותי אל עבר המפל "בו נקווים חיי".
זה סיום מפעים למסע החיפושים והתהיות המוצלח של שרון מולדאבי באלבום, שרובו המכריע מציג אמן פופ בוגר ששר את עצמו בטונים ובצלילים שאינם משקרים.