מורן אהרוני

מורן אהרוני

Bco
4/5

מה צריכה זמרת איכותית כשהיא ניגשת לאלבום חדש? – לעשות בחירות נכונות בהרכבת רשימת שירים. לעיתים, זוהי מלאכה מסובכת של התלבטות: בחירה נכונה היא בסיס אמנות הבצוע:  עד כמה הצלחת להכיל שיר, לקרב אותו כמה שיותר אלא עצמך עד כדי אימות.
אחרי 12 שירים באלבום הבכורה שלה – נראה שמורן אהרוני הצליחה חלקית במשימה.
דוגמא: "תאמיני בעצמך" (משה קלוגהפט – עמיר בניון) מתחילה נמוך כדי לעלות בבית השני בסולם האוקטבות, כאילו היא שרה משתי נשמות דוברות. ופתאום, היא מזכירה בחספוס הדרמטי זמרת גדולה כמו ריקי גל ("תאמיני בעצמך/ מי לא יאמין בך") המנגינה היא מהסוג של חומר משמר לנצח.
האם כל שיר ראוי להפוך מבלדה Slow Tempo לפופ קצבי שלוקח לנתיב המיינסטרים: שאלה שעולה כבר בשיר הפותח – "מקומות אחרים" שמתחיל פסנתר סלואו, נסיעה איטית, ולפתע – הילוך שלישי. מורן אהרוני העדיפה להעביר את השיר למסלול פחות אישי – בחינה של מהות חיים – בגוף שני – "זה אתה שבוחר מחשבה/ עוד מחפש אישורים/ עוד מקטר על החיים/ רק מאשים אחרים". מגיע מראשו של הכותב (אדם זילברמן), וחבל שהיא העדיפה את המסלול הזה.
לעומת זאת – נשארת בטון אחיד, נוגה, מדוכדך משהו, כשהיא מספרת על יחסים המסובכים שלה איתו, הציפיות שלה, האכזבות. ב"רגע בשטח" (מאת אוהד בר) כאן הנרטיב נשמע אמין יותר ללא קצב מחניף.
ב"עוד מעט" מורן אהרוני מנסה לשדר מצוקה בעניין הבנו-בינה. המוסיקה? זרימה מלודרמטית רווית מתח. מטפסת בסולם הרגש בלי להחצינו בכוח. הנקודה היא, ואולי לא אשמתה בכך – שהיא נשמעת כמו עוד כמה זמרות רגש מיינסטרימיות – כלומר הביצוע אינו מבדל-מייחד אותה.
ב"לשמוע על כאב" – מורן אהרוני שרה בטון דרמטי רוגש סיטואציה יחסים טראומטית. למעשה שיח רווי כאב שכתב נעם רותם על מצב שהשאיר סימני פציעות פנימיות קשות ביחסים בינו ובינה. היא הסובלת-מתוסכלת מבקשת-זועקת "עשה שזה יפסיק",  שרה את הכאב בעוצמות אמת, ביכולת ווקאלית מפתיעה – בשני תפקידים – גוף ראשון וגוף שלישי, המנגינה של אסף אמדורסקי מבטאת תחושת הדכדוך. העיבוד מתפקד כפס-קול קולנועי לסיפור באווירה הנכאה. צלילי הפסנתר מוסיפים דוק של מתח. דרמטי, עוצמתי, ייחודי. חזק.
"לבד" של מרים (מילים) ועמיר בניון (לחן) הוא שיר קצבי שנטען בדרמה עוצמתית. מרים בניון בודקת מערכת יחסים בהיבט רגשי ופסיכולוגי. ההנחה היא: בדרך להגשמת רצונותיה של האוהבת ("אני רוצה שתאהב אותי/ שתקלף ממני את הפחד") יש מכשולים – מהסיבה הפשוטה, ששניהם אינם שווים בתחושותיהם – לא הגוף הוא שבוגד אלא הראש, והפתרון הוא להרפות, לא ללחוץ, כפי שהוא רוצה. מצליחה לשיר את נמוך בטון מתכוון כדי להעניק לו עוצמות רגש.
פחות משכנעם מבחינתה האישית: "אור" (מרים ועמיר בניון) שיר הגותי מורכב יותר שבא אחריו – כמעט זהה במנגינה ובקצב, אלא שכאן הלחן והביצוע אינם מצליחים לקרב את הזמרת אל עצמה, למרות הכוונה שבשירה. "שיר המשורר" של עמיר בניון – למרות השירה התחושתית – נשמע מתאים יותר לביצוע של עמיר. כנ"ל – "רכבת" הקצבי בעיבוד ביט אלקטרוני. בחירה שאינה תורמת לה.
שני השירים שהיא הלחינה: "רק אבק" למילים של רחל שפירא על ניסיון לחמוק מהודאה באמת המרה על הפגיעה בה – מגיע בקצב רוק פאנקי ובביצוע מעט צעקני הסטרי. "נצח" (מילים ולחן של מורן) הוא עולם אחר – פולק אקוסטי – שיר על תסכול עצמי ועל יחסיות בתחושות במצבים משתנים בביצוע טוב, בנמוכים ובגבוהים. זהו השיר המושלם של מורן אהרוני כסינגר-סונגרייטר בדיסק.
זמרת ליגת-על שהייתה יכולה להגיע לבחירות מדויקות-נכונות יותר כדי להגיע לאלבום קוהרנטי יותר.
מומלצים: "רגע בשטח", "עוד מעט", "לשמוע על כאב", "לבד" "נצח", "נדמה", "תאמיני בעצמך"
עיבודים והפקה מוסיקלית: אודי תורג'מן וליאור שושן.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות