יש עוצמה לזיכרון. מילים שלא היו נחשפות בחיים, מקבלות משמעות יתר, נעטפות בהילה אחרי המוות, במיוחד אחרי מותו של חייל בקרב. ערב יום הזיכרון צפים השירים שנכתבו ע"י הנופלים. השחקן דביר בנדק בחר בשיר של יהונתן "יונתי" צוובנר, מפקד פלוגת טנקיסטים, שנהרג ליד קו המים בגזרה הצפונית של התעלה במלחמת יום הכיפורים. קובי ויטמן הלחין ועיבד. שיר אהבה כתוב בשפה שירית שאינה שגורה היום. המנגינה "שנסונית" העיבוד והטון נוגה אינם מנסים לרוץ לפני השיר. גם כאן – המינור הישן מנצח. נדמה שויטמן ובנדק מזדהים לא רק עם נושא השיר אלא עם זיכרון כותבו.
אהבתי היית, אהבתי/ לעולם לא אוכל לשכוח אותך/ כל כולך היית יחידתי, ליבתי
אך נאלץ הייתי לילך
אך אף על פי כן, בליבי/ תמיד תהי, לעולם/ נשארתי עומד באיבי/ כשליבי החרוך, דום נאלם
פזמון: וכשאראך ממולי מהלכת/ ליבי אז ימוש ממקומו/ וארגיש כמו עלה בשלכת/ כמו אביב לא היה מעודו
ולכן ילדתי, אנא שמעי והסכיתי/ כה ארצה ללטפך, וביופייך להביט/ אבקשך, את קושי עורפך אנא רככי, / ובחיקך אוכל אז פני להליט,
אך אף על פי כן, בליבי/ תמיד תהיי, לעולם/ נשארתי עומד באיבי
כשליבי החרוך, דום נאלם
פזמון: וכשאראך ממולי מהלכת/ ליבי אז ימוש ממקומו/ וארגיש כמו עלה בשלכת/ כמו אביב לא היה מעודו
