השיר העצוב נשמע כמו נכתב לסרט ג'יימס בונד. הטון המדוכדך הזה שעוטף אותך מיידית. האווירה המתוחה. מישהו תמה האם סקוט פיצג'רלד, מי שכתב את "גטסבי הגדול" היה אוהב ומאשר את השיר. תנו לי להמר: היה גם היה. לנה דל ריי אינה נכנעת לשום תכתיב. היא ויתרה על האפביט ומתרכזת בנרטיב בקצב איטי אפוף תחושה כמעט אפוקליפטית. נדמה לי שהיא חשבה גם על שיר שישתלב ברפרטואר שלה.
שיר על אהבה, הזדקנות, חוסר ביטחון. מנגינה של אפלוליות, קצב איטי שמשדר אווירה. הפקה ועיבוד (צליל תופים גדול, צליל מיתרים תזמורתי) שחושפת תחושות. ובעיקר: לנה דל ריי משכנעת בדרמטיות המאופקת במשפט: 'Will you still love me when I’m no longer young and beautiful? Will you still love me when I’ve got nothing but my aching soul?’. אחרי טון כזה, הכי טבעי שלה, בטוח שהוא ימשיך לאהוב.
.”
I've seen the world
Done it all, had my cake now
Diamonds, brilliant, and Bel-Air now
Hot summer nights mid July
When you and I were forever wild
The crazy days, the city lights
The way you'd play with me like a child

Will you still love me when I'm no longer young and beautiful
Will you still love me when I got nothing but my aching soul
I know you will, I know you will
I know that you will
Will you still love me when I'm no longer beautiful