יש אין סוף ההופעה

אמיר דדון

זאפה ת"א
4.5/5

שנתיים וחצי אחרי "אור גדול" (דצמבר 2010) חזרתי לשמוע את אמיר דדון באותו מקום. אמרתי לו אחרי המופע, שאם היה לי מד אנרגיות, נדמה, שהמחוג היה קופץ גבוה יותר לעומת המופע ההוא. הלך משיא לשיא. הטעין כל שיר – קצבי כשקט בעוצמות תחושתיות נדירות.
האם "יש אין סוף" מסמן איזשהו שינוי אצל אמיר דדון? כמו שציינתי בביקורת על הדיסק – חיפשתי שיר שנקרא "מתגלגלים", שאמיר דדון הוציא השנה. אשכרה – שיר פוליטי שאומר: נשבר לנו מהמציאות הזו. צריך לשנות, להחליף ראש ממשלה. הזעקה בעניין הזה לא הגיעה. בשיחה, שקיימנו בתום ההופעה, אמיר טוען, שהשיר "לא הסתדר לו" בתוך הרפרטואר.
אבל העזה היא גם היכולת לחשוף רגשות. אמיר דדון נמצא חזק בתוך השירים. יתרונו בישירות הזו, בדרמטיות טעונת האמוציות. הטון והעוצמה הפנימית מכניסים מיד לעין הסערה, מעניקים נקודות זכות של אמינות לתחושות הכאב והצער. העיבודים להרכב רוק העצימו אותו מן השקט אל סערת הרגש. כמעט בכל שיר הטון של דדון משדר מצוקת אמת.
קיבלנו אמיר דדון נטו. שום אורח. הוא צודק. יש לו מנות רגש כאלו שהוא אינו זקוק לג'סטות, לעזר מידידים, בהרכב שמעניק לו מינונים של רוקר אותנטי. זה אינו הצליל של הדיסק. דדון פותח מבערים, מעלה את הדציבלים, עוטף עצמו בתאורה פונקציונאלית כדי להגיד – אני מוסיף דלק למה ששמעתם בדיסקים. אני רוצה מופע רוק.
גם כשהוא עם האקוסטית בשירים שאינם שלו – "שאריות של החיים" של רייכל, "נגד הרוח" של שלום חנוך – דדון אינו נשאר במסלול מיינסטרימי מחניף בכוח. המופע שלו אינו נוקיה למתבדרים בעם. דדון נמצא ומשדר על תדר אחר.
ובתדר הזה, ה"ספרינגסטני", מתברר כי דדון הוא מזמרי הרוק התחושתיים החזקים ביותר שצמחו כאן בשנים האחרונות. ב"שומדבר", "לא סתם", "עד שתמצאי אהבה", "כשתתעוררי", "גלים", "חצי" – דדון נמצא בתוך ומאחורי כל מילה. ב"יש אין סוף" – מכתב שהוא כותב לאקסית בגין יחסים ארוכים, טראומטיים שהסתיימו "כשנעלמו החלומות" – האמוציות, הטון והעוצמה הפנימית מעניקים נקודות זכות של אמינות להבעת הצער.
גם "בגלגול אחר" על פרידה ונחמת פורתא כואבת, כבר שוכן ברשימת החובה שלו. לפי המופע, דדון אינו צריך להמתין לגלגול אחר, יש לו את זה ממש כאן ועכשיו, בגלגול הזה.

שירים: רק לא לאחר, שומדבר, חולה הביתה, מחוספס, בזמן האחרון, יש אין סוף, עד שתמצאי אהבה, שאריות של החיים (עידן רייכל) נגד הרוח (שלום חנוך), כשתתעוררי, לא סתם, בגלגול אחר, גלים, אור גדול. הדרן: שיר אהבה ישן, חלל, חצי
נגנים: גלעד שמואלי: תופים, יוגס גלוסמן – בס, עמרי גינזברג – קלידים, אבי וקנין גיטרות. סאונד: אורפז אגנוב.
צילום: מרגלית חרסונסקי

אמיר דדון ראיון

אמיר דדון – ראיון מיוחד
יש אין סוף – בהופעה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות