ההופעה

טומהוק Tomahawk

היכל נוקיה ת"א
4/5

ההפצצה החלה ב- God Hates A Coward . הייתי מתחת לבמה. לא שמעתי מילה. בהמשך – חמישים  מטר משם הסאונד התבהר. מה הייתה רמת הציפיות שלי מלהקת טומהוק? הגעתי בלי ציפיות. הרי אין כאן תחמושת להיטים כזו שתרים מופע. לא בטוח שגם הטקסטים יגיעו. התברר שהקהל אוהב רוק שניחת בראש ועובר לגוף. מטאל אקספרימנטאלי?
הגדרות לקבוצה הזו, שנראתה ונשמעה כמי שבאה לעבודה יש בשפע. ההבדל הוא באיש בקדמת הבמה. מייק פאטון. מיהו מייק פאטון של טומהוק? שמענו אותו בהרכבים ובפרויקטים בישראל. Moonchild בפסטיבל ג'ון זורן, חיבור בין יצירה ואימפרוביזציה בפורמט רוק . שמענו אותו ב – Mondo Cane – הצדעה למוסיקה האיטלקית של פעם בליווי תזמורת ענק של כ-50 נגנים. טומהוק יותר קרובה ל – Faith No More.
פאטון סידר לעצמו מעין קתדרה. העיניים בטקסטים. נע בהליכת חתול. מרגע שהוא ניצת – הוא הופך דם ויזע. יורק אש. נוהם קודר. זמר מוטרף, אחוז דיבוק, לעיתם יש תחושה כי הוא מגלם הצגת הרשע על הבמה. ברור שפאטון מאפיל על חבריו להרכב בהצגה שלו מהרגע שהלהקה נכנסת להילוך גבוה. 
פאטון הוא אינדיווידואליסט מרתק. ורסטילי-אקלקטי-אקסטרימי-אקסצנטרי. אם זה נשמע לכם כרצף קללות, אז הוא מדויק – רב-גווני, רב סגנוני, קיצוני, חריג ומוזר. אבל מעבר לכך, זה קולו, שעושה אותו למה שהוא. כלומר: אין קול כזה. אחד ויחיד. תקנו אותי אם אני נסחף, אבל אין זמר בעולם שעושה את מה שפאטון עושה עם קולו. זמר של מיליון קולות.  כל תנועה, החזקת המיקרופון, העוויות הפנים, עיניים עצבניות סערת הרעמים של קולו – הם קודם כל ההצגה הפרטית שלו.
חברי הלהקה מפנים לו את הדרך. למרות כל הגדרות האלטרנטיב, זוהי קודם כל חבורת straight ahead rock. דניסון עם הריפים האימתניים שמעניקים לטומהוק את הכוח שלה. Dunn ו – John Stanier (תופים) נמצאים חזק בתוך התמונה, מתדלקים את פאטון בדלק שהוא זקוק לו כדי להתניע את ההצגה. התפוצצות של אנרגיה. זה נשמע מהוקצע,  מאוד טייט. 
הגיעו לא מעט שירים מאלבום החדש Oddfellows ומיקס משלושת האלבומים הקודמים. הרגעים החזקים מגיעים פעם Mayday ו – Laredo. בהדרן קיבלנו Stone Letter , ולא תאמינו – שיר קאונטרי – קאבר ל – Just One More של ג'ורג' ג'ונס.
טומהוק ופאטון יודעים לפרוץ דרכים חדשות בתחום הרוק מטאל. פאטון. הקומבינה של מנגינות מאוד לא מחניפות, מקצבים מורכבים משולבים בטירוף שלו הופכת את טומהוק אטרקציה. אבל אני מוכן להמר שאחרי ההופעה – רבים יעדיפו את מייק פאטון במהדורת Faith No More. לא?

שירים

God Hates a Coward, May Day, Oddfellows, Pop1, Birdsong, Rape This Day, I.O.U. Capt. Midnight, White Hats, Baby Let’s Play,Flashback, Point and Click, South Paw, Laredo, Stone Letter, Just One More (George Jones cover)

וידיאו – May Day

* טומהוק הוציאה 4 אלבומים: Tomahawk ב-2001, ב – 2003 את Mit Gas, ב-2007 את Anonymos, ב-2013 את Oddfellows. השירים של טומהוק עוסקים למן האלבום הראשון בנושאים כרצח, אוננות, משכבי זכר ושאר סטיות. המוסיקה היא Moody Violent. מסוג האלבומים שלא תמצא ברשתות השיווק. רק בחניות מוסיקה מתמחות. אלבום השלישי Anonymos נשמע כחידוש שאפתני , כאשר ההרכב הוסיף כלים אתניים הקשורים למוסיקה האמריקאית (rain sticks, flutes, buckskin drums) האלבום האחרון Oddfellows, טומהוק זנחה את הקונספט הפולקלוריסטי ובחרה לחזור לרוק קשיח, ל – riff-heavy metal של 2001. גם כאן פאטון ממשיך להדהים כאחד הקולות הורסטיליים ברוק של ימינו.

צילום: מרגלית חרסונסקי

טומהוק – קטעים מההופעה

Tomahawk live In Tel Aviv

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות