כלבי רוח

כלבי רוח

הפצה: היי פידליטי
4.5/5

כלבי רוח. הילה רוח. היש יומרה? היש כאן רוח מספיק חזקה שתהפוך לסערת הרוק הישראלית האלטרנטיבית? כל התשובות נכונות?
יצאתי לשוטט בין זרמי תודעתה של הילה רוח (שם מה-זה-מחייב) . הם נעים במשבים ערים בנתיבים שונים,  לעיתים עין סערה מרטיטה, זוויות נרטיביות ביזאריות מחדרי מוחה הקודחים וההומים. מנסה להאיר מצב נפשי, בגין יחסי הבינה – בינו, המהורהרים-מעורערים משהו.
"אני רוצה להיות החזיר שלך/ אני רוצה להיות הכלב שלך/ העכבר שלך" – שיר יחסי קרבה. דחייה. המוסיקה ב"אף פעם" נוגה, הטון מזוכך, הצלילים הרמוניים להפליא. הסיום מלודרמטי. טקסט קשה. מוסיקה רכה. דיסונס יפה.
ויש שירים שנכתבו כמו מתוך פרץ רגשות: "תשקר לי/ תשקר/ כל מילה שלך סכין בגב שלי" על יחסים מלאי מלכודות. רוק מהיר, הבעה זועקת לעזרה.
הקול – מנעד תחושתי שנע מגבוה דרמטי למהורהר ב"רעב כבד", כאשר עננת עירפול רובצת על הטקסט: "את אומרת משהו דומה למה שאומרים בטלוויזיה/ משהו דומה לאלוהים". מה אומרים בטלוויזיה? מה דומה לאלוהים?
"בוא עכשיו תבוא כמו גנב" – קריאה נואשת לאהוב להגיע כמו שהוא בכל מצב ללא תנאי מוקדם. שיר רוק תזזיתי בעיבוד שכמעט הופך אותו לריקוד רוק-חסידי טירופי. ההפקה המוסיקלית של יהוא ירון העניקה נדבכים שאינם קיימים בשירים: העיבוד למיתרים ב"אקווריום" (היא רוצה לדעת מה עתידה ביחסיה האבודים איתו, אחרי שסגר אותה באקווריום) הוא דוגמא. צליל הבס ב"נפש תאומה" מעניק מימד עומק דרמטי לשיר הסכיזופרני בטון נמוך קודר של הילה. וגם ב"סדינים" שיר הלקאה עצמית ("את כמו זונה בפרדסים של מילים, לא מגיע לך לכתוב שירים") הטעין ירון יהוא את השיר בנדבכים,  מעין פסקול סרט מתח לקול הדואב-זועק-ממרר של הילה רוח, וגם הבס סטייל נירוונה שהולם ב"תאמין לי" – נדבכי מחשבות על מה שהיא חשבה על הקשר ביניהם.
ובהמשך:  רוקנ'רול קברטי – "עד שלא" ("אני לא ידעת מה חשוב יותר – אתה או לקרוא את השירים שלך") כאן הילה רוח משתחררת לתיאטרליות ריקודית שובבנית וזוכה למנות דציבלים טובות מלהקתה. ב"מזוג היין" הילה רוח היא השחקנית הראשית במונולוג מרטיט (על השפעת האלכוהול ועל החלטות) בעיבוד אווירה אפקטיבי לכלי נשיפה.
הסיסמוגרף הרגשי משתנה לקדרות ב"טלוויזיה" – ניסיון לתהות מה כל כך נכון במה שאצל אחרים נראה נכון וטוב (ואולי מוטב שלא לדבר על כך מחשש לבלגן) שיר מינורי יפהפה. והוא מטפס ועולה לקראת סיום ומראה דכדוך נואש נורא המגיעה לזעקות שבר מרות ב"אני עדיין אוהבת אותך".
ובסיום: תנו לדמיון לראות "צער מרוח על צומת מורשה". רצף ההזיות המנסה להכיל/ לבטא יחסים טראומטיים – כסוג של תאונה או התאבדות או שניהם – כדימוי לחוסר סיכוי תהומי לקשר. אין כאן מושיע, שום משיח לא מגיע להציל את המצב, גם לא המשטרה. טעם החמצה חמצמץ. פספוס שמשתלט על כל הרגשות.
"כלבי רוח" (הילה – סולנית, המתופף גדי פטר, הגיטריסט ניר שלמה, הבסיסט נועם שחם והקלידן איתי שטרית) משאירים אותך בתחום הזוי. הנרטיבים מגיעים בשירה שברירית, נגועה בצער עמוק, עטופה בקולות חרישיים עד זועקים במנגינות, ההפקה והעיבודים מגוונים לוקחים את צערה לאווירה נכאה אך גם יפה-מזככת משהו. רוח הצער נוגעת, והסיפורים נשארים  בחלקתה המאוד חלומית-אישית של הילה רוח,  מייצרים את האלטרנטיב הזה, שכה חסר ברוק המקומי. יש יומרה וזה טוב. יש סערה –  ולא בכוס מים.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. בצל של אביב גדג' ויהוא ירון (מפיק מעולה פה, אבל מלחין וזמר בינוני בסך הכל) …………
    פה מסתתר האלבום הכי טוב שיצא בישראל ב 2013

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות