במוסיקה עפות הרבה יונות שלום, ומשק כנפיהן נשמע לפעמים ממש קרוב. קחו את ההופעה הזו, "אינשאללה שלום" שהוקלטה במסגרת פסטיבל העוד. מסירים כול מחסום, ויאיר דלאל, האיש שעל העוד, קורא לנגנים יהודים וערבים, חילונים ודתיים לנגן והם מתיישבים בחצי גורן ומתחילה חאפלה: שירי הים התיכון, לא להיטים שתמול שלשום נולדו, אלא שירים שבני האזור ערבים, יהודים, נוצרים, מוסלמים ובני עדות שונות גדלו עליהם משך עשרות שנים.
חיבור בין עוד, כינור קאנון, כלי הקשה, ניי. קחו נשימה ארוכה: יש קטעם שעוברים בקלות את העשר דקות, 12 שירים בסך הכול בשני דיסקים, רובם עממיים, בעברית, בערבית, ארמית, דיאלקט עיראקי, מרוקאי, שילובים של פיוטים מן המסורת היהודית המזרחית, המסורת הערבית מספקים אמת אותנטית של מוסיקת האזור. לא כול קטע יענג "אוזן מערבית". אבל המכלול זה תמצית התרבות שבקרבה אנחנו חיים, שמחת החים של ה"סטבוקום ללה" החפלאי, מול הליריות של "יד ענוגה" ששרה ליאורה יצחק. ופתאום מתברר שגם מוסיקלית, מזרח קרוב למזרח. הבעיה של הדיסק הזה – שהוא די מבולגן, לא ממש מצליח להגיע ליבת היצירה של דלאל בפרט ומוסיקת העולם הישראלית בכלל.
