יש משהו יפה ברוק הקלטי הזה. יש משהו יפה כי הקרנבריז מצטיינים בפשטות לא פלצנית, מוסיקה שהיא משהו בין "אר.אי.אם" ל"סאנדייז", סאונד בין רוק במשקל חצי כבד לבלדת פופ רכה. נדמה לי עם זאת שמה שבכל זאת מאפיין את הצבע של הקרנבריז זה קולה של דולורס, טון קריסטלי, טיפה מקונן, ובאיזשהו מקום חסר ניואנסים. לכן אהבתי שיר שקט כמו "מתה בשמש" שיש בו מימד מינורי, גם עיבוד נוגה נוגע, שלא מצאתי בשירים אחרים, ומצד שני את "הבטחות" שזה קצב שלא מצאתי בקטעים אחרים.
