"כשאין לו מה לומר, אז הוא אומר מה שיש בבטן". תצטרפו למוש לשיר האחרון, מס 10 בדיסק. כבר אמרו את זה לפניו: יפה השתיקה לחוכמה. אי אמירה אינה רק עניין של חוכמה, אלא פחדים, הימים שהפכו קצרים כאילו אין דברים בהם, והלילות שהפכו ימים והימים שהפכו לילות. ולפעמים צריכים להקשיב לשתיקה ולמילים של אחרים.
אני מרגיש את הבטן של מוש בן ארי בשיר בזה. זה אינו מוש הרגיל. נכון שגם כאן תזוזו איתו בקצב רגאיי, אבל הטון הוא טון כאב שלא שמעתי אצלו. פה אין זריקת סיסמאות על העולם ועל החיים, אלא זעקה, וזו פעם ראשונה שאני שומע אצל מוש בן ארי כאב כזה.  חמש דקות שמסתיימות בשירה המזכירה גוספל, שירה דתית המבוססת על שירת העבדים האפרו-אמריקאים.
מוש בן ארי מגיע גם לשם. הרגאיי חובר לגוספל. אפריקאית קריבית לאפריקאית אמריקאית. מהות של חיבור. האפרו הזה שחובר לגל שלוקח אותו עם הגלשן בבוקרו של יום, חלומות שקשורים בים, תשוקת החופש והשחרור, ואלוהים שמחבק את כאבו ("יש גל")
מוש מנסה הפעם בלי סיסמאות. מצד שני: אין אצלו דרמות, בטח לא טרגדיות. ה"להיות או להיות" אינו הרה גורל. יש בעיות – נעשה מאמץ לצאת מזה. מפזר אופטימיות של – אל ייאוש גם במצבים הקשים. יש לו הצעה לתת לכל הבעיות לחלוף, להתמלא בתקווה, באהבה, להתחזק באמונה. להציע – קל מאוד. ליישם – לא פשוט.
גם לנוכח רוחות מלחמה, מבקש מוש "לא להתייאש ולא לברוח ממה שיש" בשיר "תן ת'כוח". אשרי המאמין ש"זה קיים".וגם כשהכל נראה אבוד "צריך לקום ולבנות הכל מחדש/ לקום בכוח ולעמוד עם אומץ ביד" ("להציל את עצמך") גם אם החיים מלאי מהמורות –אפשר לצאת מזה, להשתחרר להירפא. צריך רק "לתת", "לחזק", "להבין". "למלא באהבה".
גם אם אינני מצטרף למאבקו האוטופי (הצודק) – מוש מתכוון למה שהוא שר. מה עושים עם החיים הקשים? – פשוט ניתן לקשיים לחלוף. במידה מסוימת יש כאן חזרה ל"שאנטי" התמים. ואשרי המאמין. מי שמזדהה עם מוש – עשוי להאמין.
קצב רגאיי מניע, המהלך המלודי הפשוט והעיבוד לנשיפה בנוסח הסרג'נט פפר בסיום משרים תחושת זיכוך-ליטוף-וחיבוק כאשר מוש מציע הצעה מעשית: "לתת לאומץ לחזור… לא להוריד את העיניים".האוהב האופטימי מוכן להיות עפר לרגליה ולהודות שהוא "לא נושם" כשהיא איננה ("כמו בחיים")
אסקפיזם? לפעמים אין רע בבריחה מהמציאות, תלוי עם מי אתה בורח. זו המציאות מבחינתו. כמו בחיים. אבל הוא גם ירצה לדעת להפריד בין מציאות וחלום ("דבש") ולפעמים יודה כי יש ללכת "בין הטיפות" למרות שהמציאות מביאה את הסעיף. והשיר הזה מוגש ברגאיי אוריינטאלי מזיז. תצטרפו למוש בן ארי, כי בסופו של דבר כולנו מזגזגים בין הטיפות בקצב משמח גוף ולבבות. מבחינה זו, המוסיקה של מוש בן ארי אינה משקרת, אמיתית, נוגעת, מגעת מהבטן.

רשימת שירים: יש גל, מה עושים, עינייך, כמו בחיים, מי שאת רוצה, תן ת'כוח, להציל את עצמך, דבש, בין הטיפות, כשאין לו מה לומר
מילים ולחנים: מוש בן ארי (מלבד "מי שאת רוצה" מילים – ריטה)
עיבודים והפקה מוסיקלית: דני (פילוני) קרק ומוש בן ארי