שבעים מלאו לנער, ואפשר לסכם בקלישאה מוצדקת: במיטבו. בגיל הזה יש לנער אריאל זילבר סיבה להתרגשות מחודשת. לקהל סיבה לסטנדינג אוביישן. גרסת אריאל זילבר הקשיש לאריאל זילבר הנער בתיאטרון נגה ביפו לא הייתה סיכום, אלא חגיגה שהמשיכה חיי מוסיקה נפלאים של יוצר פופ אותנטי, עתיר להיטים, סגנונות ושיאים.
למרות המהפך בחייו, למרות שהפך לאמן פוליטי שמזמין כותרות – זהו אותו זילבר. חופשי ומאושר, זרוק ומשוחרר, רומנטי והומוריסטי, נמצא באחת התקופות הטובות שלו, והיו לו כאלה הרבה. מה קרה שמוציאים עכשיו את הישנים שלו לאוורור? אין בעיה. מעולם לא העלו עובש. כמעט כל השירים הישנים ממשיכים לעבוד לטובתו.
הערב השמח זה הוכיח: הכל בסדר עם האינדיווידואליסט הכי מרתק, שצמח בשדות הרוק המקומיים, איש שחזר בגדול לחיק אלהים, מעורר מהומות תקשורתיים במוצא פיו – יושב מול קלידים, 8 נגנים, כיפה מפוארת, זקן עבות, האיש שחצה את הרחוב מהמדרכה החילונית לדתית, נשאר אומנותית בצד החילוני.
"שבועיים בעיר זרה" פותח במילים: "קניתי כרטיס לטייל בעולם/ לברוח מן החמסין/ לנשום קצת אוויר ולהתרחק מכולם/מהאינתיפאדה ומהמיסים" וגם: "ולכל מקום אליו הגעתי/ תמיד הייתי במנוסה… והריקנות תמיד אותו דבר ". מה עם עקרונות? "היו לי פעם עקרונות / מכרתי את כולם / עסקה מוצלחת בשבילי / טובה גם בשבילם / עכשיו כשלא נשאר יותר / במה להאמין / אני שוקע לעיתים / בהזיות על מין".
פוי. את המשפט הזה לא הייתם שומעים ממנו היום. האם מכר את עקרונותיו החדשים? מה שבטוח – כמוסיקאי ופרפורמר – אריאל זילבר ממשיך למכור את אותם חומרים שלצורך הדיסק והערב קרו להם "המיטב": יש לו מכל וכל – רוק, פופ, רגאיי, ים תיכוני. ראפ. מעל כולם – זה הסגנון שלו. אחד ויחיד מאד במהלכים ההרמוניים. בטח בקצב. מיוחד בפשטותו, הומור שבא מתוך התבוננות פשוטה בחיים. אבל גם מביא הברקות מתוחכמות כמו העיבוד ל"מעמק לגבעה", ומזמין לבמה את מתי כספי ושלומי שבן בתזמון הנכון.
הוא לא זקוק לבדיחה. ההומור קיים בשירים, באיש. בכמו-גולמיות-מפוזרות שלו יש משהו ליצני אמיתי. זילבר לא עובד עליך בעיניים. ויש לו להיטים בשפע.
זילבר ישאיר אותך אשכרה עם חיוך על הפנים גם אחרי שמגרונו יוצא משפט 'ביאוסי' כמו "סובב סובב לו העולם/ חציו הרוס זב דם/ מי יעזור לו לעולם". החמוץ-מתוק. לעולם לא חמוץ-חמוץ.
זילבר שיחרר כמעט את כל התחמושת. המיטב שבמיטב מכל התקופות, מ"רוצי שמוליק" דרך "הולך בטל" "בחברה להגנת הטבע" ועד "שוכב על הגב", "בטי בם". זילבר יודע כי הקהל רוצה בידור, לא פוליטיקה. אחרי "כריש" של נעמי שמר, שיר פוליטי במובהק על מדיניות ויתור על השטחים, הוא שואל את הקהל אם לדבר על הנושא, ומבין שהקהל לא בא לשמוע אריאל זילבר פוליטי. וזה מה שהקהל קיבל: אריאל זילבר השלם, האנרגטי, פתוח ומשוחרר – כפי שלא קיבל מעולם.
שירים: ככה את רצית אותי, אהבה שקטה, אין עומד מלבדו, ללכת עמך, שמש שמש, שוכב לי על הגב, ברוש, אגדה יפנית – מתי כספי, פעם הייתי ילד – עם מתי כספי, מיליארד סינים, ישראלים מצחיקים, משל האופניים, כריש, מעמק לגבעה, מסך עשן, שבועיים בעיר זרה, ואיך שלא – עם שלומי שבן, תן לי כוח – עם שלומי שבן, הולך בטל, איך עפות המחשבות, המיואשים, בחברה להגנת הטבע, Movie Instead, יש לי מילים – עם שלומי שבן, נפש נקלטת בגוף, תני לי מחסה, בטי בם, קוצי שמוליק, אוזון.
הפקה מוסיקלית: גיא מזיג.
וידיאו: בחברה להגנת הטבע + Movie Instead
שוכב לי על הגב, בטי בם, רוצי שמוליק
