– דברים שאפשר לעשות עם הפסנתר ודברים שאפשר לעשות כנגדו

הבילויים

פסטיבל הפסנתר 2013
4.5/5

לא רק באוויר היתה תחושה של צפו להפתעות. הבילויים עצמם הכינו אותנו לכך. ההפתעה הראשונה: מסך שנפתח כמו בהצגה של פעם. וכשהוא נפתח, הבמה נראתה תיאטרון. סצינה מהצגה. הפתעה נוספת 8 ידיים על פסנתר אחד (חשבתי ששלומי שבן יצטרף כזוג ידיים חמישי) . יש עוד. לא נהרוס להם. הבילויים עשו מה-זה הכנות. הם התכוננו לערב הזה. הם עבדו קשה כדי להצליח. הם רצו שכל מה שיתרחש במהלכו לא יהיה מובן מאליו.
בתוכניה מדברים על עיבודים "מוליקולריים". לא יודע מה זה, או עיבודים "מפסונתרים בשחור לבן". מה חשובות ההגדרות. הקברט שלהם הגיע עמוס הברקות והתחכמויות, כמו רצו לומר: אין לנו שום כוונה לשעמם את עצמנו בעוד מופע של הבילויים, אז קבלו את הבילויים בגרסה המוליקולרית, ספקטקולארית, ווט אבר. קיבלנו. נועם ענבר, מאיה דוניץ וימי ויסלר בגרסת סתיו 2013 הם משהו שלא נראה במחוזותינו. לפי שאגות המעריץ שישב לידי, בטוח שהוא קנה כרטיס להצגה הבאה שנערכה ממש חצי שעה אחרי.
הבילויים לוקחים למסע בזמן. למסע בתודעה, בנבכי הגיגיהם. בתודעת מחאתם, במחסני האלוזיות המוסיקליות שלהם.בטקסטים שלהם – ימי ויסלר ונועם ענבר (הזמר המצוין) אינם מבטיחים מסע קל. בפואטיקה של הבילויים, המאזין נדרש גם לחידודי לשון כמו – "זיעת הלב זה עטלף, רק בלילות היא מתעוררת" (השיר "הזמן האחרון") הבילויים אינם מתחייבים לסיפורים נהירים, כמו שאינם מתחייבים לסגנון מוסיקלי מסוים.
הערב נפתח בסווינג שנות השלושים ב"ניפגש על החוף" העוסק בפתרונות קולוסאליים לבעיות המין האנושי. אתם יכולים להצטרף לבילויים בקצב רוקנ'רול תזזיתי ב"זמר ספאות" – שיר על חידלון או על עובדות חיים שאינם גורמות לך לעשות משהו, לקבל את רוח המנון הפלמ"ח ב"הצעדה" – סרקזם על רקע תנועת המחאה – מהשירים הטובים בדיסק, זווית אירונית על השגרה הנמשכת למרות כל הרעות שחולפות, וגם – קצב "גבעת התחמושת" ההירואי הזכור מלהקת פיקוד המרכז בשיר "הורה הסלמה" – על מגמת המעבר לצד הימיני של הקשת הפוליטית הפוקדת את הציבור – בעיבוד ובמקצב שפולשים לשדות הבלקן. זוהי התפרצות של יוצרים רוויי השפעות וטעוני אנרגיה העולים בדהרה על אוטוסטראדת מוסיקת העולם, אבל בלי לדעת איפה יעצרו. תיאטרון-קרקס מוסיקלי רועש, ססגוני, שמוכן לאבד בלמים כדי להיות אטרקציוני. את האטרקציה הזו חייבים לראות.

השתתפו: נועם ענבר: שירה, אקורדיון, פסנתר, מאיה דוניץ – פסנתר, מסור חשמלי. ימי ויסלר – גיטרה חשמלית, בננג'ו. עודד גולדשמיט – קונטרבס ופסנתר.
שירים: ניפגש על החוף, פירות הדר, ליד בית השחי, הורה הסלמה, הזמן האחרן, הצעדה, ספאות, באב אל ואד, זקנות חצי מתות, ערב ערב, שגר פגר, משהו כמו תה הדרן: קטע של מאיה, שוש אלמוזלינו, אני מקיא, אני אפריקאי.
צילום: מרגלית חרסונסקי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן