יריות באוויר

רז שמואלי

הליקון
4.5/5

בקומוניקט שצורף לדיסק חיפשתי את השם The Voice. לא מצאתי. נכתב על המעבר שלה ל"לב הפריים טיים". מישהו זוכר? התסרוקת הגבוהה המנופחת.
אפריל 2012. קטלין רייטר זכתה בתחרות. קול גדול, אבל בלי ייחוד. כתבתי אז: רז שמואלי החיננית, המיוחדת, האמיתית, הישראלית – היא הזוכה בתחרות. זכיות בריאליטי מוסיקה כידוע אינן מבטיחות דבר. איפה קטלין רייטר היום? בשביל רז שמואלי The Voice הייתה אמצעי. לא מטרה.
המטרה הייתה בסופו של דבר הדיסק הזה, שמתחיל בטון מלנכולי מלטף של "אף אחד" בעיבוד אווירה נוגה של אמיר צורף ובקצב ידידותי למשתמש: "נשארתי לבד, רכבות לא מגיעות לכאן, כל כך רחוקים, אנחנו כל כך רחוקים".
השיר קובע את הקו המסוגנן של האלבום, קונספט הפקה שעוטף את השירים במעטה מלנכוליה אפרורי. רז שמואלי, שלא כמו נינט טייב (יש ביניהן דמיון במנעד הקולי), אינה לוקחת צעד קדימה וטוענת את שיריה באנרגיות רוק מחשמלות. היא מעדיפה להישאר באווירת דמדומים, גם כשהיא דרמטית וזועקת.
גם בטקסטים עובר קו לאורך האלבום. מתייחסת ליחסים בינה ובינו מזווית של חסר, תסכול, משבר, פחד מהבאות, חוסר היכולת למצות/להרוס יחסים. ב"עד שתבוא" (מילים: שגיא הרשקו לחן: רז שמואלי) היא מבקשת לעצמה ביטחון אישי עד להגשמת המפגש עם האוהב. ב"לוותר" – היא מוותרת על שינוי כדי לא להישאר לבד. ב"כשנכבה האור", היא שרה על "איחוי שברים". סיום היחסים הוא מבחינתה ניסיון לשקם עצמה מהם וגם רצון לשמור את שהם לא יחשפו ("תשמור את הסודות שלי איתך").
ב"זהב" הדרמטי היא שרה על הסתרת רגשות ("מה שיש בפנים/ שקט אף מילה/ כמו שעושה את עצמי/ אני כספת נעולה") וב"אליפות שחיה" הנטען בצורה הדרגתית בדרמה היא מודה בבעיה מושרשת ביחסי הבינו -בינה: "הסתכלתי מרחוק/שתיקה דקה/ לא יכולנו לדבר/ אני שוב חוזרת על אותן הטעויות/ ומתרחקת במקום להתקרב". וגם ניסיון לעקוף את הבעיה בשיר אפוף האווירה הקודרת "מחר" – "בוא ונשאיר את הפחדים מאחור, כמו לסגור בקופסאות על המדף". ב"פנסים" היא שרה על הפער בין התחושה בפנים ובין מראה החיצוני המסתיר. הנרטיב מגיע במלנכוליות מזוככת, מנגינה וקצב מדודים שרוקמים יחסי ידידות עם האוזן. עיבוד אפקטיבי לפסנתר וביט מאיץ.
חריג: "עליי ועליך". שתי דקות הממחישות את צער ההחמצה. שינוי בקו האווירה. משהו יותר קברטי. שמואלי שרה בהתרגשות בליווי פסנתר, יש רגע שהיא מטפסת בסולם הרגש, ואז שבה לטון מדוכדך רפה. שיר על-זמני, אל-אופנתי ממגירתה האישית.
הגם שיש איזושהי תחושה של ניסיון "ליפות" את העצב, רז שמואלי משדרת  אמת. עוברת יפה מטון מאופק לנרגש עד זועק. המנגינות וההפקה משרתות את הנרטיב שלה – כדי לחלוק את תחושותיה בכנות משכנעת. זמרת שמצליחה לנווט את עצמה בדרכה המסוגננת, בקול מיוחד צבוע בצבעים מלנכוליים מזוככים.

שירים: אף אחד, עד שתבוא, כשנכבה האור, לוותר, זהב, אליפות שחיה, מחר, הרסתי את הכל, עליי ועליך, פנסים, יריות באוויר
עיבודים והפקה מוסיקלית: אמיר צורף

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות