יש חוסר שקט ברחובות ירושלים. אבל ברחובות ירושלים, דויד ברוזה חש את השלום. תמונת העטיפה מעלה גיחוך. שר ורוקד על ההריסות. שלום בעברית נראה בעייתי באלה הימים. אנגלית תטשטש זהות. יעיל ליחסי ציבור עולמיים. השיר המצוין One To Three נשמע באסוציאציה לא פרועה ניל דיאמונד.
מיהו דויד ברוזה נכון ל-2014? טרובדור בנוסח המייק לאב נו פיס של השבעים? זמר קרוס קלטשר שרוקד על כל החתונות? נציג הדו-קיום הישראלי, שעדיין מראה כי ה"יהיה טוב" של 78 רלוונטי.
East Jerusalem / West Jerusalem שנכתב ע"י ברוזה בשיתוף Wyclef Jean, הראפר האמריקני, מעביר מסר קוסמופוליטי על "שלום" ו"סאלאם" בקצב אפרו-קריבי.
ברוזה גם חתר לתפאורה הנכונה: האלבום הוקלט באולפן בבעלות פלסטיני עם קבוצה רב לאומית של ישראלים ופלסטינים. שירים מקוריים וגם קאברים, בעיקר באנגלית. המניע ככל הנראה מוסיקה כלל עולמית – להראות לעולם, שלא משנה מה פוליטיקאים אומרים או עושים – יש עדיין אנשים משני צידי המתרס , שלא התייאשו מהרצון לחיות בשלום.
מירה עוואד היא כמעט קלישאה בסוג אלבומים כזה. היא מצטרפת ב"רמאללה תל-אביב" שממשיך את קו השלום וההרמוניה. בהמשך מגיע הדואט של"מפתח לזיכרון" בעברית-ערבית-אנגלית לפי מוסיקה של סעיד מורד. גם כאן – לא מעבר לליטוף מתקתק.
קאברים: Why Can't We Live Together של טימי תומאס (Timmy Thomas) עם פתיחה ארוכה בליווי פרקשנס ותזמור מיתרים. העיבוד האוריינטאלי מערבי מתח אותו שלא לצורך. הכיסויים הבאים שייכים למי שלא ממש נחשדים באהבת ישראל: ברוזה שר Mother מאת רוג'ר ווטרס של "פינק פלויד" בגרסה אוריינטלית הנפתח באלתור ארוך די סתמי של עוד, אבל הביצוע טוב. אהבתי את ברוזה שר Every Day I Write A Book של אלביס קוסטלו, הפעם בלי לנסות למזרח. וגם גרסה Where Do The Children Play של קט סטיבנס, הלא הוא יוסוף אסלאם, שאינה מאירה מחדש את המקור.
ברוזה בחר במעין גרסת ספיריצ'ואל ל – What's So Funny 'Bout Peace, Love and Understanding של ניק לאו בליווי מקהלת הילדים בגרסת ספיריצ'ואל.
The Lion 's Den הוא לחן נוגה ורגיש של ברוזה למילים של Judea Pearl לזכרו של דניאל פרל, עיתונאי אמריקאי, שנחטף בקראצ'י שבפקיסטן ונרצח בידי שוביו. צליל העוד חובר למפוחית של הטרובדור, יוצר וזמר העם סטיב ארל בשיר "ירושלים".
דיוויד ברוזה ממשיך לחפש נתיבים בקריירה המוסיקלית שלו. הרצון להגיע לצליל אקלקטי חם ועשיר הוביל אותו אל המפיקים סטיב ארל וסטיב גרינברג, שעשו עבודה משדרגת. ברוזה אמן, מקצוען, וירטואוז, טרובדור וזמר מעולה, יודע לחבר סגנונות לתמהיל פולק-רוק, ועדיין אחרי האלבום הזה לא ברור מה הכיוון שלו. ברוזה רוצה לגעת בנושאים בוערים מבלי להיות ממש "זמר מחאה", לייצר תמהיל רב תרבותי יותר מאשר לבחור בחוט שדרה סגנוני, להיות פולקלוריסט ואיש מוסיקת העולם. East Jerusalem west Jerusalem עם כל הרוח הטובה שנושבת בו, מעיד עדיין על איזו מבוכה בניסיון להגדיר את זהותו האומנותית. מצד שני: מי שיגיד כי הגיוון והעדר קוהרנטיות הם היתרון הגדול שלו – לא אתווכח עמו.
One to Three 2 East Jerusalem/West Jerusalem 3 Ramallah – Tel Aviv 4 Why Can't We Live Together 5 Key To the Memory 6 Wild Carnations 7 Mother 8 The Lion's Den 9 (What's So Funny 'Bout) Peace, Love and Understanding 10 Jerusalem 11 Every Day I Write the Book 12 Where Do the Children Play 13 Peace (Ain't Nothing But a Word) 14 Manly Dance
