ההופעה

שירי מימון

תיאטרון הבימה
3.5/5

ומה עם בוסיקלה, כן שמעון בוסקילה? לא יעלה על הדעת ששירי מימון לא תזמין אותו בערב בכורה לאיזה דואט – לזכר ימים נפלאים איתה על הבמה. מימון העריכה שהוא נמצא בקהל, אגב סיפור על ג'וקים (אימל'ה), שחוו שניהם באחת ההופעות המשותפות. אבל זהו, כאן בתיאטרון הבימה (ללא ג'וקים), ליל שבת, הגיעה השעה להיפרד מהזוגיות, להראות שהיא מסוגלת ללא הקומבינה, לתת צ'אנס לעצמה סולו נטו.
בכל זאת, בלי שיר אחד לרפואה שיאזכר את ההתרגשות הזוגית ההיא אי אפשר. שירי הרגיעה את התזמורת, והתיישבה לשיר "יה מאמא" במרוקאית. הביצוע שלה הבהיר סופית למי שייך השיר. באילו ורידים הוא זורם הכי נכון. הבנתם נכון: הייתי משאיר אותו בחלקת הנשמה של שמעון בוסקילה. למה לקלקל.
בקומוניקט שהגיע לקראת הערב אני קורא על ה"מיניאטורה שפרצה לחיינו לפני עשור עם שפע כריזמה, רצון בלתי יאומן ויכולת ווקאלית נדירה". אתם יודעים מה: אחרי 20 שירים, אני מוכן לחתום על השורה הזו עם תיקונים קלים. על נושא ה"כריזמה" אפשר לחלוק, גם את ה"פרצה לחיינו" נשמע לי קולקטיבי מדי. מה עושים עם מבקר כמוני, שלא נסחף עם ה"אנחנו"?
השאו בהבימה הראה, כי מפיקיה מנסים להביא את שירי מימון אל חייהם של בתי אב רבים ככל האפשר. יש כאן השקעה (תאורה- במיוחד בחלק השני של הערב, כשהיא מחליפה ממכנסי עור ותחרה שחורים לשמלת מיני אדומה מנצנצת ) אפילו בהעמדה. איך שהיא נכנסת, איך שהיא עומדת, איך הנגנים חוברים אליה. ירון כפכפי, במאי האמון על מחזות זמר לכל המשפחה, ניסה לקחת אותה לכיוון ראווה של הדיוות הסופרסטאריות, אבל התחושה היא של מנסה להתקרב לשם (מה עם רקדנים, כפכפי…) אבל לא ממש מגיעה. ההתקבצות של הנגנים בישיבה במרכז הבמה ל"כמה את יפה" – הברקה יפה.
רפרטואר? לא חובה להכניס הכל. על שיר האירוויזיון "השקט שנשאר" – הייתי מדלג. עבר זמנו. סוג הנשחקים, וגם – לא ממש זכה לביצוע שהצדיק את שילובו. עירוב צרפתית בליווי אקוסטית של גיטריסט מחייך בשיר "כמה אהבה" – החנפה טובה.
קטעי קישור? זזתי לפעמים בכיסאי בחוסר נוחות. אפשר היה לעבוד על זה. אבל אולי את הקהל מעניין לשמוע על תינוקות, חיתולים ואימהות יותר ממני. הכי טוב – להיות טבעית עם החן המיוחד (כשהיא העידה על עצמה כעל פטפטנית בלתי נלאית) הקטע העצוב על "יוסי" ז"ל והשיר "כשהלכת", סחט ממנה דמעות אמת וביצוע רגש טוב, אבל היה די מביך בקונטקסט של שאו ראוותני.
מי שבא לשמוע שירי מימון נטו קיבל מבוקשו כולל הפטפוטים הבלתי נלאים, הדמעות, החיוכים וכל השאר. שירי זזה יפה, אנרגיה טובה, ובעיקר – היא זמרת. כזמרת פופ אמצע הדרך – אף אחד לא יכול לקחת את מה שיש לה. אבל כשהיא הזמינה את רוז פוסטאנס, זוכת האקס פקטור,  לבמה לדואט ולסולו, הבנו שיש מקומות, נאמר, בתחום ה – Soul, שאליהם היא לא תגיע, ואני לא מדבר רק על מנעד קולי. זה עניין של – יש  או אין – המרחק בין מיתרי הגרון ובין מיתרי הלב. אגב הדואט ביניהן ל – If I Ain't Got You, המוכר מאלשיה קיז, התקרב למקומות המהוקצעים האלה, במונחים מוסיקליים טהורים.
העיבודים – דגש על כלי נשיפה (שלושה), באוריינטציה של צליל ראווה – כולל סולואי שאו-אופ של הנגנים, יושבים עליה לא רע, פרט לרגעים שהרגשתי קולניות יתר מול הצליל הגדול. מצד שני, חסרו מעט נגיעות ים תיכוניות כמו ב"כמה את יפה".
שירי מיימון הלכה על ערב שמקבץ את כל חלקיה לשלם. במונחים מקצועיים, יש כאן תחנה מתבקשת בקריירה שלה. לפי הקהל שהתקבץ ליד הבמה בסיום – היא הרוויחה את ההצלחה ביושר. האם התמהיל המוסיקלי והשאו הבימתי העכשווי מובילים גם לעוצמות עומק אולטימטיביות מחלחלות (מרגשות)? על כך חלוקות הדעות, כולל דעתו של כותב שורות אלו.

שירים: חלק ממך, עד שתבין אותי, יותר טוב לסלוח, כמה פעמים, בועה, מאמא, כמה את יפה, השקט שנשאר , כשהלכת, אולי אני בך, כמה אהבה, If I Ain't Got You (עם רוז פוסטאנס), My Way (רוז פוסטאנס) , שיר תקווה, רציתי שתדעי, תאהבי את עצמך, לאן שלא תלכי, הדרן: שלג בשרב, אהבה קטנה
נגנים: יונתן פריג' – גיטרה וקולות, ג'ון שניאור – גיטרה, הוד מושונוב – קלידים, דני שניידרמן – בס, ניר בכר – תופים, ארתור קרסנובייב – חצוצרה, אוריאל ויינברג – סקסופון, מעיין מילוא – טרומבון. עיבודים, ניהול מוסיקלי ופסנתר – רועי זוארץ.
וידיאו: שלג בשרב
צילום: מרגלית חרסונסקי.

שירי מימון רוז פוסטאנס – If I Ain't Got You

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. כרגיל, מדוייק. ערב רב של שירים ללא חוט מקשר וחבל כי היא זמרת מצויינת. התזמורת קצת "גנבה" לה את ההצגה.

  2. זו הייתה ההופעה הטובה ביותר של שירי עד כה, אהבתי את העיבודים החדשים שהוסיפו אפילו למי שכבר היה בהופעות קודמות ומכיר את השירים, ויצאתי בתחושה שהיה קצר מדי. בהחלט היה אפשר להסתפק ב"יא מאמא" בלבד ולהוסיף שירים נוספים של שירי במקום קאברים.
    לגבי בוסקילה, האמת היא שגם אני יצאתי מנקודת הנחה שיהיה איזה דואט אבל כנראה שמעדיפים להשאיר את זה להופעות שלהם.
    היא הופיעה עם רקדנים בתחילת הדרך, לטעמי טוב שויתרו על התוספת הזו.
    על "השקט שנשאר" קשה לוותר, בכל זאת הלהיט המצליח ביותר שלה.
    באשר לעומק המרגש, אני אישית נהנתי שזה סוג של רגש, אבל שירי עדיין צריכה להגיע למעמד של זמרת מוערכת מבחינת תוכן השירים.
    בשורה התחתונה היא המשיכה להראות שהיא זמרת הפופ הטובה ביותר בארץ

  3. נראה כי הביקורת נכתבה על-ידי חובבן או מישהו שפסל את המופע עוד לפני שהגיע אליו.
    לא הייתי במופע, כך שאני מסתמך על הביקורת בלבד ומצאתי בה לא מעט דברים מקוממים –
    קודם כל, היא נפתחת במילים "שמעון בוסקילה". למה ומדוע? את זה אין איש יודע. המופע מדבר על שירי מימון, הכותב מדבר על שמעון בוסקילה.
    הכותב תוהה למה בחרה מימון לשיר את הלהיט שלה (ואולי הלהיט הגדול ביותר שלה) "השקט שנשאר", בטענה שהוא ישן, חרוש ומאוס.
    בוא אספר לך סיפור. בהופעות של מוקי, הוא נוטה לסיים את ההדרן בשיר "ילדה סוכר", שכזכור נכתב עוד לפני שהונצח המנוח "פייסבוק", "וואטסאפ", "אייפון" ואפילו "סלפי".
    נקצין עוד טיפה. גידי גוב, אחד הזמרים הותיקים וה"ישנים" במדיתנו הקטנה, שר בהופעותיו את השיר "עניין של זמן", שהוא אפילו לא מהמיליונים הנוכחי!
    אז הביקורת השטחית והרדודה שלך, ממש לא מוצלחת. סלח לי, אבל כל הכתבה שלך לא שווה כפרוטה. היא מאולצת, מתנשאת, משעממת וחסרת כל כישרון.
    יום טוב לך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות