מיכה ביטון הוא טרובדור מקומי, ששר שירי פולק צבועים בצבעי מים אוריינטאליים רכים. השירים בדרך כלל נוגים, לא דרמטיים, לעיתים עטופים בצלילי מיתר קלאסיים.
קול רגיש, מתרגש מתגעגע, כשהוא מזדהה עם חוסר האהבה של "מיקי", נוגה ומתכוון כשהוא שר "ולחיות איתך זה כמו מים/ הולכים בין טיפות וגלים". פטריק סבג, שהפיק מוסיקלית- צבע בצבעים ים תיכוניים אקוסטיים עדינים.
רגיש, חשוף, פגיע ומתרגש, כשהוא מחפש תשובה לשאלה "מי אני" אצל העזר כנגד. "תל-אביב" מוציאה את ביטון לכביש הראשי בקצב דרבוקות מהיר, כדי להיזכר בצלילים של קרוסבי-סטילס בימים שהרגיש תחושות אמביוולנטיות כ"חייל אבוד" בעיר הגדולה. העיבוד של פטריק סבג העניק לשיר את הצד התוסס של העיר ללא הפסקה.
קרוסבי סטילס ונאש נמצאים ב"עד אליי" – שיר געגועים בגוון פולק למישהו שהשנים בלעדיו רק מחזקות את הכמיהה אליו.
צליל פאנקיי מלווה את הנרטיב של ליל אהבה סוער, שמוביל לשאלה "איך את עושה את זה".  "מצאתי בך בית שקט וגיליתי בך סוד". שר ביטון.
המוסיקה לובשת מלבושים מזרחיים יפים בסיפור, כמו סודי, על "ילדה קטנה בתוך אישה" ("שתיקה מותרת") או בתפנית המזרחית בשיר האהבה הריקודי המעין-ימני "כששאלת" ("כששאלת מה קרה – המילים נעתקו מפי") בעיבוד לבס אפקטיבי. צירוף שירת המקהלה מעניק לו נופך של פיוט מסורתי. ולסיום – טון מתפייס המבקש לחזור למצב האידילי של פעם, למחוק את הרע ולהשאיר את הטוב ב"רגע לפני".
המוסיקה של ביטון בנויה על חומרים מלודיים פשוטים ויפים, עיבודים אקוסטיים פריכים, והוא פתוח לתוספות מפולפלות.
ביטון אינו זמר של סערות גדולות, של להיטים אולטימטיביים. יש לו קו פולקי מעט מלנכולי, אבל לא קודר המסייע לו לספר את סיפוריו, להביע את תחושותיו. הוא ניזון מהעיבודים העדינים –עשירים של פטריק סבג המבליטים את קווי המתאר המלודיים שלו. ללא ספק: אלטרנטיבה של ממש לגלים ה"מזרחיים" הפשטניים ששוטפים את חופינו הים-תיכוניים ללא רחם.