תצמדו לסלואו. דנה ברגר מצמידה לסלואו של פעם. אקלים מיינסטרימי נוח. גם הטקסט אינו דרמטי, לא תסכול, אלא השלמה עם ההווה והתרחקות מן העבר. העבר מתקשר למשברים, חסרים, דמעות. בהווה – אינה עוד נלחמת במערבולת הרגשית הזו. בוחרת להשלים עם האהבה הנוכחית, עם ההורות העכשווית. אלה מאפילים בגדול על כל "השדים הישנים". יש רגיעה גדולה אחרי הסערות. מה שלא עשה השכל, עשה הזמן. בימוי: יריב בראל אריק בועז צילום: אלון גרגו קרא עוד
