נטלי מרצ'נט  עומדת חזק על שתי רגליה גם בלי "10,000 מניאקים" כסולנית רוק מהסוג האחר, המיוחד, האישי, ונדמה לי שמאז פרישתה ב-1995 מהלהקה – היא עשתה את זה בגדול. זה הקול האמוציונאלי שלה אך הבלתי משתפך, שירים שבאים מתוך עולמה – הם שעושים אותה לייחודית ומיוחדת. ובאמת, אחרי ששומעים את הדיסק הכפול, חוזרים לפרופרציות הנכונות: יש מוסיקת רוק נשית מעולה, שאינה עוסקת במניפולציות. קחו את השיר Break Your Heart (מתוך האלבום "אופליה", 1998) בליווי חצוצרה עשנה (כריס בוטי). כמה עוצמה פנימית יש בשיר הזה, בלי שהזמרת תצטרך לצעוק את תחושותיה. והשיר אחריו Life Is Sweet שיר נוגה שמרצ'נט חיברה למען הילדים בעולמנו, המוקפים בפסימיות ובציניות. The Living הוא שיר (מלודי להפליא) הוא סיפור טעון על מתמכר לאלכוהול, שמרצ'נט הכירה אישית. הסידי השני מורכב מהקלטות נדירות, וזה הערך המוסף למי שרכש את אלבומיה. מכול, מקום בהחלט מוצדק לכנות את האוסף רטרוספקטיבה, כי הוא מצליח לשרטט את מרצ'נט על כול רבדיה האיכותיים.