אוסף כפול של 26 שירים (גם בפורמט וידאוקליפ) שנאספו מ"תערובת אסקוט", ארבעה אלבומי סולו ועוד כמה ביצועים נדירים כמו הקלטה חיה של "אהבה חדשה" מתוך המופע "אינטימי שלי" בליווי חשמלית בלבד (מול ההקלטה הרוקיסטית המקורית), גרסה ל"זה מכבר" המוכר מאושיק לוי מפרוייקט "עבודה עברית", ו"עכשיו אני בא" שלא נכנס ל"מנועים שקטים".
אסף הוא יוצר סקרן ומתנסה ומאוד לא מקובע על סגנון. על מגרעותיו כזמר הוא מחפה במרחב צלילי מלודי יפהפה של סגנונות, השפעות, צליל רוק, גם אמביינט הזוי, ואצלו ההפקה מוסיפה מימד מופלא.
אמדורסקי עובר מהחדר האינטימי ("השמיים הכחולים", "אל תדאגי", "רוך וקושי") למוסיקת אלקטרונית תחושתית הזויה ("שיטפון נקי", "כוכב"), רוק אווירה ("חלום כהה") וגם מוסיקה פיוטית מקסימה שעומדת בפני עצמה כ"חרש ביבבה"
"15 דקות" הוא קטע של זרם מחשבות, שמקבל נפח בזכות "בימוי סאונד" עם הרבה השראה וקצב שמסייעים להעביר סיפור ותחושות.
אני מתקשה להגדירו. הוא לא הרוקר הגדול. הוא לא פופ מיינסטרים לילדים. אבל הוא מוסיקאי נהדר, מלודיסט בחסד והוא שופע רעיונות עיבוד והפקה. המוסיקה שלו רומסת גבולות – גם של גיל, וגם של סגנון. אסף כאילו בא משומקום.
הבגרות המוסיקלית, המיומנות כמפיק הם שפותחים אותו כפרח מרהיב.
פס הקול הסרט "האסונות של נינה" שאמדורסקי יצר עם שלומי שבן מציג פן אינסטרומנטלי מופנם ונוגה ביצירה המשותפת של השניים אבל עם מעברים מפתיעים והמצאות מלודיות והרמוניות יפות, שיש בהן משהו מהקלסיקה, גם משהו ישראלי מכאן. בסך הכול: שני דיסקים שהם אמדורסקי השלם, המצוין.
