מי מתגעגע לפסטיבלי הזמר של פעם? – שיקום. ערוץ הרייטינג, הבהלה לפסטיבלים, גם פולחן הכוכב נולד, הולידו עוד פסטיבל. למה לא? בגלל הסיבות הנ"ל. למה כן? נוספו עוד תשעה שירים, חלקם לא רעים.
אני לא שונא אף אחד מהתשעה. גבסו יצא גדול ב"מישהו גדול". ממשיך את הקו של "כוכב נולד". אני אוהב גם את המוסיקה של השיר "צבעי הערב". דנה ברגר יוצרת דרמה קטנה מדברים אישיים קטנים במינון רומנטי, והמנגינה שלה תופסת אותך במקומות הרגשיים הנכונים.
המקצוענות הגיעה גם להיפ הופ העברי. "845 אקספרס" עשו עבודה טובה בשיר על אהבה גדולה. ועוד יותר מיוחד קאשי ב"רוח" ראפ קליל, רציני והומוריסטי, מונולוג של חשבון נפש ותסכולים רלוונטי לכול. יש כאן דרמה שנעטפת בשילוב יפה של קצב ומיתרים.
אני מקבל גם את הטקסט והמנגינה הנאיבים ושמלציים משהו של "יהיה שלום" של אולארצ’יק בדואט שלו ורון שובל. המנגינה הזו, שאינה קשורה לשום טרנד עכשווי, מיושנת משהו בקו המלודי הרומנטי (ככה היו שרים בחמישים), כובשת. מורחת. שיר החאפלה "אור יום חורף שמשי" שתפר קובי אוז לזהבה בן הוא מהסוג שמבטא את רוח הפסטיבלים הישנים, באופי העממי המזרחי-מערבי שלו. מזכיר את הימים שזוזו מוסא היה מלך פסטיבל הזמר המזרחי. מרים מצב רוח לשמיים.
"שיר מנוחה" הוא דואט צנוע של ארי גורלי (שכתב) ולירז צ’רכי, זמרת בעלת איכויות. שיר ברוח פסטיבלי הזמר הישנים שנכתב בלי לפזול לטרנד. רומנטיות במינון נכון. מנגינה יפה.
עוד אחד מינורי, "כאן איתך" בביצוע הזמרת המפתיעה רותם מלכה בליווי להקת "סינקופה". בלדה שמתאימה לז’נר הרוק המלודי מסוג של "היהודים", אם כי מלכה לא מגיעה למגרש הרוק הכבד.
חמי רודנר עשה מ"לילה בלי טיפה של דלק" של מאיר אריאל שיר רומנטי דרמטי, עם ניואנס מוסיקלי יפה. נמרח כהוגן בסטייל פסטיבלי סאן רמו. גם הוא יודע מסתבר לתפור לחנים לפסטיבלים, מה שנקרא "טיילור מייד". "פסטיבל השירים של ישראל"? שיהיה. בטוח שזה משהו יותר איכותי מקדם אירוויזיון.
