המנון שמושר לשון רבים מול יחיד. משאלת לב שמבטאת הכמיהה לדברים טובים: "אנחנו בלילות נדע לשאת יותר עצבות רכה, נרוץ מתוך עצמנו אל שדות ילדות" מול היחיד בלשון הווה – "אני כמעט כבר מת מאהבה". ברקע ההנחה היא ש"אלהים מקשיב תמיד ללב". בשירים זה עובד. גם אנוכי חשתי התרוממות רוח. נכון שהחיים עדיין לא הגיעו למקומות האלה, וגם האהבה עדיין על הקצה, אבל יש אלוהים שמקשיב. ועל כך נדמה חלוקות הדעות, אבל התחושה עושה את שלה.
התובנה הזו מקבלת עוצמה בזכות מנגינה והרמוניה קסומות. הביצוע – שירת רבים – ממלאת בתחושה של כיסופים טובים, מבקשת הצטרפות. הייתי מעביר ללהקה צבאית. יכול להיות משב רוח מרענן רפרטואר. מתאים לפורמט הזה.
בימים שיעברו עלינו נדע לשאת יותר/ עצבות רכה/ והשמיים יחכו לנו עד שנבין
ובלילות נרוץ מתוך עצמנו/ אל שדות ילדות, בארץ לא שבויה / אתה המים המבקשים משיבולים לגדול
אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללב / כשהכאב כמו אבן שם/ אני כמעט כבר מת מאהבה
השנים יכשילו את רגלינו,/ אך לא ניפול, כמו אבן נעמוד / מול כל סופות החול, השלג והאש/ תמיד נדע לזכור שיעבור
אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללב / כשהכאב כמו אבן שם/ אני כמעט כבר מת מאהבה
