עיון ביקורת

אריק איינשטיין - מדברים על אריק, לקראת המופע "זו אותה האהבה" (מוני מושונוב, יצחק קלפטר, מיכה שטרית, דפנה ארמוני, ג'וזי כץ, חיים רומנו, אברהם טל, ספטמבר 2014)

מה נשמע, מוסיקה ישראלית פלוס

שאלתי את מוני מושונוב איך מסכמים את אריק איינשטיין. "מסכמים"? הרים גבה. "אי אפשר לסכם בני אדם. אתה יכול לסכם משהו ביצירה שלו. לא אותו".
עכשיו בעיקר חוזרים אליו. מופע פארק הוא אירוע המוני. מוני מושונוב, אולי ידידו הטוב ביותר, אומר: "אתה יודע מה היה יחסו של אריק לאירועים המוניים. מישהו החליט להרים ערב, והיה לי חשוב להיות במופע הזה, כי חשוב לי להיות בכל אירוע הקשור באריק. לא מזמן הזמינו אותי מבית אבות לבוא לראות את הערב שלהם על אריק. אז הגעתי. אריק כבר לא שייך לנו מזמן. אני מאמין שהארוע הזה הוא ירייה ראשונה. יהיו עוד הרבה ערבים, שישמרו את זכרו של אריק.
נכון היינו רוצים שהמדינה תיקח תחת חסותה אירוע כזה. אבל הוא נופל על ידיים פרטייות, כי המדינה הופרטה. אלמלא הייתה נכנסת חברה מסחרית – המצב  היה עוד יותר עצוב"
עלינו לגג בניין בתל-אביב להרים כוסית לכבוד ראש השנה ולכבודו של אריק לקראת מופע הפארק "זו אותה האהבה". דיברתי על אריק עם מוני מושונוב, יצחק קלפטר, מיכה שטרית, דפנה ארמוני, ג'וזי כץ, חיים רומנו, אברהם טל.
עדיין קשה לחשוב על אריק במונחים כל כך קיצוניים – כמי שהיה ואיננו עוד, אומר לי מוני.
מיכה שטרית
: "שהמשפחה שלו תרוויח וכולם יהיו שמחים. אירוע ממלכתי? אריק לא היה טיפוס ממלכתי. הוא היה איש פרטי מאוד בביתו שבחובבי ציון בתל-אביב" 
מיכה שטרית, שעבד איתו בשנים 2000 ו-2001 ("שמש רטובה", "אדומה שלי" – הימנון הדאבל של הפועל ת"א) אומר עליו: "הוא היה איש פשוט-מורכב. תמיד הייתה בו אהבה, אבל הוא היה גם פרד-עקשן לא קטן. כשהוא החליט לעבוד עם מישהו, זו הייתה החלטה סופית, לא משנה מה אומרים עליו. הוא היה מוכן לשלם את המחיר. הוא רצה לעבוד עם גיא בוקאטי וזהו. גבר שבגברים".
מוני מושונוב: "אני בעיקר אזכור ממנו את הרצון להגיע לאמת. זה נשמע אולי גדול, אבל בחיי היום-יום יש לכך פירושים פשוטים. זה לא להסתפק בלשאול 'מה שלומך?' אלא לנבור כדי לדעת מה באמת שלומך. לחתור לפתרון בעיות פרטיות ומקצועיות בשיא הכנות והרצינות. זה אריק שיחסר לי. הוא לקח על עצמו תפקיד ונכנס פנימה בכל האירועים הפרטיים והמשפחתיים. אומרים שאריק היה מרוחק. זה ממש לא נכון. כמעט בכל הרמות הוא היה אנושי להפליא. הוא גם היה מודע להשפעה שלו וידע לנצל אותה כדי לעזור, והוא עשה את זה בשקט ללא יחסי ציבור. וגם – היכולת שלו לעבוד בצוות. אריק היה אמנם סוליסט, אל הוא היה קודם כל איש של קבוצה, מנהיג דמוקרט, תמיד חתר ליצירה משותפת"
יכולת להבין במדויק למה הוא לא הופיע בחייו? שאלתי את מוני.
"לא ממש. אני חושב שגם הוא לא כל כך ידע. עד שנות השמונים הוא היה סוליסט נפלא, אבל אז הוא החליט החלטה. אמר שקשה לו. ניסינו לשכנע אותו, לנסות לעזור, כי חבל היה לנו. הוא היה כל כך מיוחד".
יצחק קלפטר, מהיוצרים האהובים על אריק: "אריק היה בשבילי לא רק חבר טוב, אלא הרגשתי שהוא כמו אחי הגדול. הוא תמיד דרבן אותי לכתוב. היום אין לי אח כזה שיגיד לי – יאללה תקום ותכתוב"
דפנה ארמוני, שהייתה איתו על במה אחת ב"חמוש במשקפיים" ובהופעות המשותפות לו ולשלום חנוך: "אין לי מילים להגדיר את הגעגוע. מבחינתי, זה אותו געגוע שיש לי לאבי. אריק היה איש מתוק וצנוע כמו אבי, והלוואי שאנשים ילמדו להיות טובים וצנועים כמו שהוא היה"
ג'וזי כץ: "הוא אהב את ישראל. הוא היה חלק מהאדמה הזו. כולו היה אדמה ורגש. היה איכפת לו כל מה שקורה כאן. פעם ראשונה שמעתי אותו בקיבוץ, כשגיהצתי חולצות במכבסה בתחילת שנות השישים. שמעתי קול עמוק וחם. אמרתי לעצמי: זה זמר. לא ידעתי שאחרי כמה שנים נכיר זה את זו" (להקת "החלונות הגבוהים")
אברהם טל שישיר בערב ההוקרה את "שביר": "הוא התקשר אלי פעם אחת לפרגן על "אדם צובר זיכרונות". נדהמתי מהפשטות, שהוא עשה את זה. אני חושב שאריק סימל את הפשטות שכולם מתגעגעים אליה בעידן הזה, משהו שהוא הפוך לעולם הריאליטי והסלב. הוא תמיד הלך בכיוון ההפוך. בגעגוע אליו יש הרבה מעבר לאריק האדם הפרטי".

ומה עם גיא בוקאטי?

* * * * * עד לכתיבת שורות אלו לא קיבלנו הסבר מדוע גיא בוקאטי, המוסיקאי שהיה שותף ליצירתו של אריק איינשטיין בשבע שנותיו האחרונות – אינו משתתף במופע ההוקרה בפארק. לפי מנהליו האומנותיים של האירוע, משתתפים כל היוצרים שעבדו בצמוד עם אריק. ברשימה נכללים – שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי, יוני רכטר ויצחק קלפטר. בוקאטי נעדר.
כבר כתבתי ברשימה קודמת: גיא בוקאטי עבד עם אריק 7 שנים. הוא ללא ספק יוצר מהגרעין הקשה של מוסיקאים שאריק עבד איתם. הוא תחנה בדרכו של אריק. אז למה לא עצרו בה? אם נותנים כבוד לאריק – אז עד הסוף, אסור לזלזל בהחלטה האומנותית שלו להפוך את בוקאטי לאיש שעיצב את פס הקול שלו בתחנת חייו האחרונה, גם אם הייתה ביקורת כלפי צעד זה של אריק, גם אם התקשורת פיתחה אנטגוניזם כלפי בוקאטי. למחוק פרק כזה – זה לעשות צחוק מהעבודה. אם לעשות הרבה כסף מהזיכרון של אריק, אז לפחות לכבד את הבחירות שלו.
באירוע "הרמת הכוסית" לקראת המופע פניתי לקובי בן עטר, המנהל האומנותי של האירוע כדי לקבל תשובה על השאלה הזאת. בן עטר בחר לסרב להתראיין. גם שתיקה היא סוג של תשובה.   למאמר השלם

* * * * * רון חולדאי מתייחס לשאלה – האם עירית תל-אביב הייתה צריכה לקחת את מופע ההוקרה לאריק איינשטיין תחת חסותה. – ראיון וידיאו למטה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: מוני מושונוב על אריק איינשטיין

   

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “לקראת המופע "זו אותה האהבה"

  1. מופע שבמקום שיהיה מופע זכרון והצדעה..הוא מופע שבא לאסוף כסף והרבה. זה לא רע, אך במקרה של אריק ..הצניעות תמיד ניצחה ,והוא מתגלגל בחוסר נחת בקברו וצועק...לאאאאאאאאאא...שיבואו כולם כולל האמנים בלי כסף...ראוי היה להנציח את פועלו ואת תרומתו הרבה בדרך אחרת. ..אגב שמח הייתי לשיר לו לילה שלם, אך כנראה שמבחינת רייטינג אני לא ראוי.
    (אריק סיני)(28/09/2014)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *