1959. הסקסופוניסט אורנט קולמן (סקסופון אלט) , יליד 1930, מוציא את אחד האלבומים הייחודיים של הג'אז לדורותיו, למעשה אלבום של שפה מוסיקלית ששינתה את פני הג'אז. בסיס האימפרוביזציה משתנה. קולמן פותח את נגינת הג'אז לשטחי חופש חדשים. ג'אז חופשי יכול להישמע לא רק יבש או אבסטרקטי. חברו לקולמן הבסיסט צ'ארלי היידן, המתופף בילי היגינס והחצוצרן דון צ'רי.
הרכב היה "עוף מוזר" בשמי הג'אז שכן לא היה בו כלי הרמוני (מלבד קונטרבס) וכן קולמן ניגן על סקסופון מפלסטיק בעוד דון צ'רי ניגן על חצוצרת כיס (פוקט טרמפט) . האלבום יצא בחברת אטלנטיק שהחתימה את קולמן על חוזה למס' אלבומים. האלבום מבוסס מעט על מאפיינים (סאונד ומלודיה) שלקוחים ממסורת הבלוז אך עם זאת, המבנה וההרמוניות היו לא רגילים, קולמן דאג יותר לדיוק הטון מאשר להתאמת המזג שלו למוזיקה, כמו כן הידע שלו בהרמוניה ובמהלכי אקורדים לא היה עמוק כמו של חבריו המוזיקאים שניגנו סווינג ובי בופ . מוזיקאי ג'אז טענו שקולמן מנגן "מחוץ למסגרת". לפי מבקר הג'אז סטיב היואי, האלבום היווה קו פרשת מים בהיווצרות האוונגרד ג'אז, בשל המסלול הקשה והלא טבעי שקולמן לקח על עצמו. מס' מבקרים טענו כי קולמן חסר כישרון לחלוטין, בעוד מבקרים אחרים החשיבו את קולמן לגאון בתחומו. מכל מקום: אלבום חובה למקצוענים ולחובבים של הז'אנר.

• 1. Lonely Woman
• 2. Eventually
• 3. Peace
• 4. Focus On Sanity
• 5. Congeniality
• 6. Chronology