סינגל שני של תמר אייזנמן בעברית. המעבר הוכתר בהצלחה כבר בשיר הראשון שלה בפרק האומנותי החדש שלה – "כלום לא". ההמשך לא פחות משכנע. יש כאן כמעט מהלך אבולוציוני. הפעם – על יחסים ברטרוספקטיבה. שיר על אהבה, אכזבה, געגועים, ויציאה לדרך חדשה. אני שומע גיטרה אריק קלפטונית בפתיחה ובמהלך השיר. היא (הגיטרה) קיימת בצורה דומיננטית לאורך השיר. הטיפול המוסיקלי בטקסט מיוחד. "עד שעזב לי את היד זו שניגנה שיר אהבה" מושר במרווחים מיוחדים. ניואנס יפה. הדו-שיח עם החשמלית מעניק זרימה אפקטיבית לשיר. מנגינה-הרמוניה שמקדמים את הנרטיב, שיש בו יותר התפכחות מאשר התרפקות נוסטלגית.
*** תמר אייזנמן: " את ליין הגיטרה הקלטתי על אחת מהגיטרות הראשונות שלי מגיל 15, Gibson Nighthawk. אני כבר שנים לא מנגנת עליה, אבל הסאונד כל כך התאים לעיבוד של השיר. המפגש המחודש של האצבעות עם הגיטרה של אז עבד".
צילום: מרגלית חרסונסקי
תמיד קראנו באותו הספר ואנחנו באותו עמוד / שמות חיבה ריקוד פרטי רק שלנו/ הכל הלך לנו בדיוק עד שעזב לי את היד זו שניגנה שיר אהבה/ ממשיכה מכאן עכשיו
אני עוד זוכרת את הקירות שם צוחקים/ אני חיפשתי יד והוא שדים/ עמדתי מולו גבוהה/ הוא לא נתן לי להסתיר/ בכל משפט הדהד השיר
עד שעזב לי את היד זו שניגנה שיר אהבה/ ממשיכה מכאן עכשיו/ כמה שאהבנו לשחק במראות אל תוך השמש/ עד שהבאת אקדח טעון אל המגרש/ אני עוד מספרת איך אני סולחת/ אבל שריקה כזו צורמת בכל תועד שעזב לי את היד זו שניגנה שיר אהבה/ ממשיכה מכאן עכשיו
2 תגובות
תשמע יוני יעיש סתיו ותבין מהי רמה מושיקו
כנראה שיש דברים שרק חכמים יוכלו לראות ( ולשמוע ).
כנראה גם שאני לא מאלה. 2 דקות ישבתי והקשבתי וחיכיתי להתגלות הזאת של 5 כוכבים. ולא הגיע שום דבר. נחמד. משעמם קצת. מיושן מאד.