העולם האפל של טריקי. המוסיקה נשמעת כמו ציתות לוידוי ביזארי. הקשבה לחרדות על אהוביו, משפחתו, בתו, אמו המתה, המדיה, תעשיית התקליטים. מוסיקה שחורה, אווירה טעונה בלוז. פי ג'י הארווי מצטרפת לאווירה הנכאה בדואט מיוסר ב"בית שבור". זה אלבום היפ הופי, לא מלודי, קצבי-גרובי, לא מתחנף במופגן, סאונד ביבים מרחובות ניו-יורק, עם כל נשימה של טריקי שנושפת ממערכת הסאונד לתוך האוזניים. טריקי עשה העבודה הכי "מלוכלכת", וזו הצגה שלו, רק שלו. שלו בלבד.
