עיון ביקורת

אריאל הורוביץ בפסטיבל הפסנתר, "דיוקן אימי" (אולם אסיא מוזיאון ת"א, נובמבר 2014)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

נעמי שמר לא זכתה, לצערה, שבנה, אריאל הורוביץ, יהיה מוסיקאי קלאסי, למרות מאמציה ותחבולותיה להביאו לשם, אבל היא זכתה לבן אוהב מוסיקה, חכם, רגיש, מצחיק, מיוחד, והיא עד כמה שהכרתי אותה, הייתה מתה להיות בערב הזה, שאריאל הקדיש לה.
״אולי הבן שלי יבנה ערים, אולי הבן שלי יכתוב שירים, דבר אחד בטוח לפחות – שאת השם שלי הוא לא יתן למחות!״ (נעמי שמר, מתוך ״שיר נולד״ 1967) כך פתח אריאל את הערב, ובהמשך שר "דיוקן אימי", שנעמי כתבה על סבתא רבקה, שיר שנמצא על תמונתה שניצבה על הפסנתר שלה, ומנגד – "המכתב של רבקה לנעמי" מתוך "הגיבורים שלי" של אריאל – מכתבה של רבקה ספיר, ממקימות קבוצת כינרת, לנעמי שמר, בתה.
אריאל, חמוש בתזמורת עשירה ובפסנתרן-טרומבוניסט, משה זורמן, שהיה ידידה של אמו, הזמין לדפדוף באלבום המשפחתי. דיוקן אימו מתחיל בשיר ילדים קצרצר שנקרא "אדון אופה". הוא היה אז בן 3, ואמא כתבה שיר, שכולם יוכלו לשיר יחד בקיבוץ (כינרת)
אריאל לא הלך על ערב נוסטלגי, גם לא על גרסאות כיסוי מיוחדות לשירי אמא נעמי. הוא עלה על הבמה לשיר, לספר סיפורים על אימא, לחייך, בעיקר לחייך, ולעשות מוסיקה טובה, מיוחדת בעיבודים שלה, תוך איזשהו ניסיון לחלץ את דמותה ושיריה ממעמד "המשוררת הלאומית", ועדיין לראותה לא רק כבת משפחה בקונטקסט אישי, אלא כיוצרת המחוברת לסביבתה.
המבט לאחור הוליד הומור. אפשר, מתברר, לגעת בנעמי שמר ללא סופרלטיבים, לחייך הרבה ולחבור ל"אמא שלי לא הייתה פריירית", ולראות את עצמו ברטרוספקטיבה ריאליסטית הכי ארצית, גובה עיניים, וגם לחבור פה ושם בחיבורים עדינים לשירים שלו.
כשאריאל הורוביץ שר שיר זיכרון לגיורא ("בכל שנה בסתיו") הבנת ,כי כאן נגמרו הסיפורים הנחמדים. כאן יש מקום להתפעמות. זו המוסיקה הקלאסית שלה, של נעמי שמר. ובמעבר מתבקש – "עשרים אלף איש" השיר שאריאל כתב ספונטנית בעקבות ההלוויה של שון כרמלי, החייל הבודד, אוהד מכבי חיפה, שנהרג במבצע צוק איתן. רגעי מוסיקה שיוצאים מהמציאות הקשה של ארץ מדממת.
אהבתי את עיבוד כלי הנשיפה בעיבוד ל"בשדה תלתן". נפעמתי מהאינטימיות שאריאל שידר בסיום בשיר האחרון שאמו שמעה ממנו – "כל מי שאת".
דיוקן נעמי שמר זכה להארה יפה של הבן אריאל הורוביץ, ששילב מבט רטרוספקטיבי מחוייך על חייה ועל יחסה אליו, גם הערכה עמוקה ליצירתה וניסיון להעניק לה זווית מוסיקלית קצת אחרת מהמקובל המתחברת למוסיקה שלו. הורוביץ הצליח לצאת מעצמו, לספר את אמו וגם להישאר לגמרי הורוביץ.

משתתפים: אריאל הורוביץ שירה, פסנתר, בס, פרוגרמינג והפקה מוזיקלית, משה זורמן פסנתר, טרומבון ואקורדיון, אדם מדר חצוצרה, גיטרה, כינור חלילית ועוד, רועי צעדי גיטרות, יואב ארבל תופים וכלי הקשה. זמרת אורחת: אביבה דסה.

שירים: שיר נולד, דיוקן אימי, אדון אופה, שלום כיה א', חבלי משיח, המכתב של רבקה לנעמי, שני צלמי רחוב, אומרים ישנה ארץ, כל שנה, שבי מעוז, רקפות,בכל שנה בסתיו, עשרים אלף איש, אין ויש, מחר, ידה כמוך, למה צחקה מיכל, בשדה תלתן, כל מי שאת.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: דיוקן אימי

    

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *