עיון ביקורת

שלומי שבן , תרגיל בהתעוררות גרסת החלום ההופעה (פסטיבל הפסנתר 2014, המשכן לאומנויות הבמה)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

אין בינו ובין הקהל הסכם, אבל נדמה לי, ששלומי שבן מתחייב בפניו להפתיעו מדי פעם. להמציא משהו חדש. לא לתת לשגרה להשתלט. הוא פתח בנוקטורנו של שופן עם הגב לקהל, קם מהפסנתר שהמשיך לנגן לבדו, ואז ניגש למקרופון ופצח בסיפור אהבה סרקסטי בקול מוקלט שנשמע שלום חנוך על מישהו שחזר ממסע באירופה ומצא את אשתו עם אחר במיטה ועל מה שארע בהמשך. כשהקהל ניסה לפתור את החידה, מה לנוקטורנו של שופן עם סיפור בגידה, התיישב שבן לפסנתר אחר והמשיך את הנוקטורנו.
"תרגיל בהתעוררות, גרסת החלום". כך נקרא הערב. הפתיחה בהחלט הובילה לשם. המשכה ב"לילה אחרון בלונדון" מאלבומו האחרון ("הצחוק שלך מצחיק אותי אמרה הנערה הארוכה לנערה העגולה שצחקה"). על הלילה האחרון של שלומי שבן בלונדון שנשמע התרפקות נוגה מתקתקה, מוסיקה בעלת זהות "שבנית", שמכניסה אותנו לקברט השנסון האפלולי שלו. אלא שכאן במשכן, הקברט לבש חזות של מחזמר לונדוני/ ברודוויי עם פעלולים ותאורה מופלאה. שלומי שבן חושב במונחים של – אם כבר פסטיבל פסנתר (תקציבים), אז בואו נכבד את האירוע ואת הקהל. בואו נהפוך את "תרגיל בהתעוררות" לתרגיל במופע ראווה. מבחינה זו הערב, הוא המשך ל"מגדל הפזמון", תרצו – משודרג.
הוא לבד על הבמה ופתאום מ- Nowhere נפתחות אלומות אור על נגנים אי שם באמצע החלל, וב"מותק את אצלי בראש", נחשפת תזמורת גדולה (הקמרטה הישראלית) לתשואות הקהל.
רצינו חלומות? – קיבלנו. אנחנו לא רק באלבום החדש של שלומי. אנחנו בתיאטרון שלו. הוא מת על תיאטרון. האלמנט החזותי חשוב לו. על המסך מוקרנת דמות ענק ביזארית המלווה את שלומי בפריטה על קונטרבס. את המראה הסוריאליסטי הזה ייעד שבן לשיר "ראש הממשלה", ביקורת נוקבת על ההוויה הפוליטית המקומית.
ב"תרגיל בהתעוררות" האלבום, שלומי שבן הציב לעצמו מראה כאדם שבודק את תחושותיו כלפי האהובה, גם כמי שחי במציאות חברתית ופוליטית מבאסת. השירים רובם – מעין שנסונים – בדגש על המילים, על גבול הפואטי, במוסיקה פונקציונאלית, תחושה של מעין ז'ורז' ברסנס מקומי. טרובדור שכזה. "תרגיל בהתעוררות" הוא אלבום שבו הטקסט קיבל אם לא עדיפות, אז בטח שוויון מול המוסיקה. מבחינה זו, שלומי שבן הוא סינגר סונגרייטר שמנתח במדויק מצבים בציניות וללא חשש מהנזק שעלולות לגרום לו אמירות פוליטיות וחברתיות, וגם שובר מיתוסים על האהבה, בוחן את היחסים בינו ובינה באיזמל של מנתחים.
מגיעים שני שירים דרמטיים: "היופי שלך" ו"הקסם נגמר". קצב מהיר מודגש טוען במתח את "היופי שלך מכאיב לכולם" – על יופייה הקטלני המכאיב באמצעות "נשק השיר" (זה מה שנותר לו). הוא ימתין עד שהיופי הזה ייעלם כדי לחיות משוחרר מכאבו וחופשי לאהוב אותה כפליים. אלי דג'יברי מצטרף ליחידת הקצב בסקסופון כדי להגביר את עוצמת הדרמה. ב"הקסם נגמר" – זהו שבן אינטימי-דרמטי במלודרמה אישית, ששר בהתרגשות עצומה (מגיע עד פלצט) ובתזמור סוער (תזמורת, יחידת קצב, סולו דג'יברי) על מצב שלאחר מותה של האהבה.
אלי דג'יברי הוא אופציה להפוך חלק אינטגראלי מהמופע של שבן. דוגמא? ההצטרפות שלו ב"כשהיית איתי" ("את לא אהבת לרקוד את לא אהבת לרקוד כשהיית איתי") שהפך דואט בלוז ג'אז יפהפה בינו לשבן.
ואז "דיוטי פרי", שיר ששוכן כבר ברפרטואר הקלאסי של המוסיקה הישראלית. שנסון פסנתר בהשראת רעיון של ברטולד ברכט על חברה בורגנית, שהיא למעשה – רשימת מתנות שבעלים בעלי מעמד מביאים לנשותיהם מחו"ל, מול ה"מתנה" שקיבלה אשת החייל מהעיר העתיקה חברון – "גופה בארון ובחמש ראיון ומטח של כבוד אחרון".
שבן מתאר מפגש וירטואלי של הנשים שמקבלות המתנות, כשרק אחת מהן פולטת את המילים הנבובות "זה נורא" – בהתייחסה להרוג בחברון, מי שתמשיך כעבור שניות בחייה כאילו כלום. המחאה אינה רק נגד הבורגנות שהשתלטה על החברה ומחקה את רגשותיהם של האנשים בתוכנו, אלא גם נגד האפליה המגדרית שבתוכנו – שנשים ממתינות למתנות שבעליהן רמי המעמד (השרים, המנכ"לים, היבואנים, האדריכלים, הרופאים) יביאו מחו"ל. שבן שר בטון רגוע, סרקסטי. איזה שיר! זה קברט אותנטי.
שלום חנוך התארח. מה לו ולשבן? ניסינו לפתור את החידה דרך ארבעה שירים, שלושה מוכרים – "חתונה לבנה", "געגוע" ו"קרן שמש מאוחרת" ואחד חדש – "אתה אשם בכל". לא בטוח שהצלחתי לקבל תשובה. עם כל הקסם של שלום, עם כל ההתרגשות לראות את שניהם ביחד, זה נראה יותר תרגיל באיך למשוך קהל.
לפני ההדרן הגיעו "תרגיל בהתעוררות" המוכר מהדואט עם חוה אלברשטיין עם זמרת ששמה לא הופיע בתוכניה, ו"הנה בא הסוף" הדרמטי בעיבוד יפה לתזמורת הסימפונית.
בהדרן – "איקאה", ושלומי יתבדח שלא מדובר במשהו אישי ספציפי נגד החברה, אלא פחד משבדיות וסקנדינביות, אבל אחרי ההומור, מגיע המשל האמיתי על פס היצור של "איקאה" באנלוגיה לחיים שלנו. כולנו משוכפלים ונראים אותו הדבר, מחפשים מוצרים בזול ומפספסים את העיקר בחיים. 
הערב הזה ימשיך לרוץ? גם בלי שלום חנוך האורח, חובה להגיע. שבן הוא שנסונר עברי יחיד במינו, פסנתרן בחסד, מספר סיפורים נפלא, חוש הומור שיוצא מכל חור, אינו חושש להוציא שירים לא קונבנציונליים מחשש לרייטינג נמוך. פרפקציוניסט שדורש ומקבל את מה שהוא רוצה, בתעשיית בידור שאינה אוהבת לפזר כספים גדולים. היום הוא כנראה כבר יכול להרשות לעצמו לבקש עוד "מגדל פזמון", וב"תרגיל בהתעוררות" הוא מטפס למגדל פזמון נוסף, אפילו גבוה יותר.

שירים: נוקטורן, לילה אחרון לונדון, רוה"מ, מותק את אצלי בראש, הקסם נגמר, לרקוד, שגר פגר, דיוטי פרי, חתונה לבנה עם שלום חנוך, געגוע – עם שלום חנוך, אתה אשם בכל – שלום חנוך, קרן שמש מאוחרת – עם שלום חנוך, תרגיל בהתעוררות, הנה בא הסוף הדרן: איקאה, כולם אומרים, מגדל הפזמון, שמש עלי דמות.
נגנים: ברק מורי – בס, תמיר מוסקט- תופים, אלי דג'יברי – סקסופון. תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. אורח: שלום חנוך
.

נגנים: ברק מורי – בס, תמיר מוסקט- תופים, אלי דג'יברי – סקסופון. תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. אורח: שלום חנוך.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1 : דיוטי פרי


   

גלריה
דירוג:
וידיאו:
קטעים מההופעה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *