הם כבר נפגשו בשירים, יובל ויוסי, אב ובנו. זוכרים את "תחזור תחזור" של משינה? שיר על חיפוש אושר ועל הגורל. יוסי: דיבר אז על יום סגריר… נהרגו עשרות אנשים לפי קריין הטלוויזיה, לילה שחור שמתחיל, ומשהו בחייו עומד להשתנות… גם הפעם אבא יוסי מדבר בשיר בקטע קצרצר. ("יש פרחים שבוכים, אני מסכים, אבל יש מהם שצוחקים")
יובל בנאי כתב מכתב ליוסי בנאי, אביו. מתגעגע. מספר על שינויים בחייו. הפגישה איתו חסרה לו. הוא מציע פריז, בקפה של לואיז. וגם – טיול בטבע, ציד פרפרים. ממתין לסיפורים של אבא, שאצלו החיים היו במה. ("תיאטרון בלי שחקנים") בינתיים הוא מספר על מה שעבר בחייו מאז לכתו. על מגוריו בכפר, על האישה שאיתו, על השינוי שעבר. נוגע גם בחוויות מעצבות שהיו לו איתו כילד. נוגע בהשפעות השנסון על אביו.
צליל כינורות ופסנתר בפתיחה, צובעים בצבעים נוגים. טון מרוכך, מנגינה שמובילה לנתיב מאוד אישי, שמבטא לא רק געגועי אמת, אלא תמצית מזוככת של יוצר מנקודת חייו העכשווית. "השתניתי אתה יודע", הוא אומר לאבא.
מוסיקלית – השינוי אינו גדול. זהו יובל בנאי שאנחנו מכירים, ובמיטבו. בהיר, מאופק, חם, אנושי. המעבר הקולי השמימי (הברקת עיבוד) מעצים את תחושת הגעגוע. השינוי המסוים הוא במהות הפנימית, בראיית עצמו מהנקודה הזו, שהיא למעשה, חיבור העבר עם ההווה. מבחינה זו, השיר משדר אמת. יובל שר את מה שהוא מרגיש, וזוהי רמת אמינות שכל יוצר רוצה להגיע אליה. המרחק ממנה לליבו של המאזין קצר מאוד.