"בראשית ברא אלוהים אותך ואת התנ"ך ואת האהבה", שר ישי לוי באלבומו החדש לאהובה. את ה"חוכמה" הזו של נורית בת שחר צפריר (שניסתה טקסט אהבה בהשראת דימויי שיר השירים) בלחנו של רמי קליינשטיין, לקח המעבד יעקב למאי לאולם השמחות הים-תיכוני. שיר שני ב"עוד היום", שמגיע אחרי "את", האלבום המצוין, שבו שיתף לוי את עמיר בניון.
הפעם – אף לא שיר אחד של בניון. האם ישי לוי, הטנור האולטימטיבי של הזמר הישראלי, נבהל כל כך מהחיבור, שהוא חזר להתביית מחדש על מוסיקה הכפיים?
17 שירים חדשים באלבום, ביניהם שני דואטים "תמיד תישארי" עם ארקדי דוכין. ו"עוד היום" עם מוש בן ארי. למה דואטים? מותר לחשוד כי זהו חלק מקמפיין לקידום  האלבום. אחרי שסיימת להאזין לאלבום, אתה מבין שגם אם לא הייתה כאן אסטרטגיה מכוונת, השירים האלה הם השירים שידחפו את המכירות.
עם ארקדי – שיר אהבה מכל הלב. מנגינת הרגש, צליל אקורדיון, הקול הנמוך האינטימי השברירי של ארקדי, שהופך את השיר לשנסון, ומנגד, בלי שום חיבור הרמוני – הקול הגבוה של ישי לוי, שמתרומם מעלה לנתיב נשמה אחר, ופתאום הם נפגשים באיזשהו מקום באמצע הדרך ועושים אהבה. מכאן אתה נשבה בשבי הרגש. שהשכל ימתין.
"עוד היום" עם מוש בן ארי פרפרזה על – מותק, תסלחי לי שלא שמתי לב שאת קיימת, אבל תני לי לטפל במצב, לנסות להציל היחסים. הבנאדם רוצה ללמוד עליה לפתע פתאום. מה קרה? עד היום לא הכיר את גופה? עד היום לא הבין מה זה להיות חבר שלה? עד היום לא ידע שבמגע שלה יש אמונה? מה מהות ההחלטה להילחם ביצריו? ישי לוי כנראה אינו מדקדק בציציות האמינות. תן למנגינה, לניחוח האקוסטי הים-תיכוני ולשילוב הקולי המצוין לעשות את שלהם ושיחקת אותה בלהיט ענק.
עוד להיטים? – שפע. מבחינת הטקסטים – בית חרושת קונפקציה. יש מתמחים ב"אוהב-כואב-לב" ("ביקשתי" של יותם קדוש) ולוי משחק אותה שוב ושוב האוהב הפגוע-מצטער-מתגעגע.
סלחי לי ילדה/ על כל הדמעות/ סלחי לי ילדה/ אם רחקתי בלילות/ לקחתי הכל כמובן מאליו/ עצוב לבדי/ נותרתי עכשיו / הפיתוי בי גדול איך נסחפתי/ ואחרי חברים רק נגררתי/ את הזהרת ולך לא הקשבתי/ מצטער/ מה צופן העתיד לא יודע/ עוד שנייה לבדי אשתגע/ תחזרי אני מתגעגע/ אהובה / סלחי לי ילדה (אופיר כהן)
מזרחי? זה לא שיר מזרחי, אבל יצרני המילים ב"ז'אנר" חושבים "מזרחית", מייצרים סחורה שנרכשת בקלות לא נסבלת. גבר בן חמישים פלוס מבקש מה"ילדה" לסלוח לו. נו, באמת.
או: ה"ממי שלו יפה ומושלמת/ יש רק אחת כמוה בעולם … רק שלא תיתן לו ללכת" ("רק אתמול") וגם על המאהב הקנאי והמתגעגע, שמספרים לו שאהובתו "רוקדת בלילות יחפה על שולחנות" (מה רע?)
רגש נשפך?  – כמה שיותר. ב"רק תנגני", הגיטרה החשמלית מנגנת ובוכה יחד איתו כשהוא מבקש מודה בפניה: "רק אל תבכי, אני יודע שזייפתי"
ב"הרוח הגדולה" (דודו מתנה) שר לוי "ובלילות הייתי רץ חופשי בתוך שדות/ בבכות השועלים רציתי רק אותך לראות/ מעל צמרות הברושים הרוח הגדולה/ מאירה את דרכי אלייך אהובה". שועלים בוכים?
ישי לוי  אינו בררן גדול. הוא סומך על הסלסול הבלעדי, המנגינה שלוקחת לריקודים הסלוניים של פעם, האיזונים בין עצוב לשמח, הקישור לצליל הים-תיכוני השקוף, העיבוד הנדיב (יעקב למאי) שמעצים את הכאילו-מלודרמות בצליל מערב מחבק ערב. האם זה מספיק? אם הקהל שלו אינו מבדיל בין המוסיקה הזו למוסיקה שעשה עם בניון – זה מספיק.

שירים: עוד היום – דואט עם מוש בן ארי, בראשית ברא אלוהים אותך, מתוק מתוק, רק תנגני, שיבוא עלינו שלום, תמיד תישארי – דואט עם ארקדי דוכין, שחקנית, יפת עיניים, סלחי לי, מזל, הללו, הרוח הגדולה, ביקשתי, עפה על כולם, רק אתמול, אהובה שלי (חביבת דיילי) , רוקדת בלילת

עיבוד והפקה מוסיקלית: יעקב למאי

צילום: מרגלית חרסונסקי