השקת האלבום החדש

מאיה בלזיצמן מתן אפרת

תיאטרון תמונע ת"א
5/5

בדצמבר 2010, שמעתי אותה ב"תמונע" בערב מחווה לרוק הישראלי. תמהתי אז – מה עושה הצ'לנית הנפלאה ברוק. התאים לה יותר לנגן סונטה לצ'לו ופסנתר של ברהמס. היא נראתה ונשמעה לגמרי קלאסית. מאיה בלזיצמן ניגנה ושר שירים של "מוניקה סקס", "איפה הילד", "תערובת אסקוט", "בלגן", "נוער שוליים", "המכשפות". היא בחרה להתמקד ברוק הישראלי של שנות התשעים ומועדון "רוקסן" ברחוב הברזל בת"א.
ינואר 2013, פסטיבל ג'אז חורף באילת. אני שומע את בלזיצמן, הפעם עם בן זוגה, המתופף ואיש ההקשה, מתן אפרת בשילוב של פופ, רוק וקלאסי ברפרטואר מעורב של קאברים בעברית ובאנגלית. בלזיצמן מפרקת את השירים כדי לבנותם מחדש בעיבודים לקול-צ'לו-תופים. באילת גיליתי את השיפור שלה כזמרת.
ינואר 2015 תיאטרון תמונע. מהשירים הישראלים של פעם נשארו "עד העונג הבא" של "המכשפות" ו"סקס אחר" של אילן וירצברג ושמעון גלבץ. מהשירים באנגלית אני מזהה את Nature Boy של נט קינג קול הישן משנות החמישים ואת Paranoid של בלאק סבאת' מתחילת השבעים. החידוש: שירי האי.פי החדש שולבו ברשימה. הערב נשמע כמו השלמת פאזל. התמונה הרחבה מתבהרת. השירים המקוריים, הקאברים. העיבודים הנפלאים לצ'לו, קול ותופים. אמנם לא קיבלנו את סאונד האווירה האלקטרוני האולפני של האלבום בהפקת רע מוכיח, אבל משהו לא פחות מרתק הגיע, למעשה חיבור מיוחד  של כלי אקוסטי עם תופים ומכשור אלקטרוניים, מהתזמורים היפים ששמעתי במוסיקה המקומית.
שירים שונים מז'אנרים שונים נתפרו בתפירה בלעדית, שיצרה רקמה מוסיקלית, שהוגשה בזרימה אפקטיבית (חיבורים בין שירים) ובתאורה "רוקיסטית" מרהיבה. בלזיצמן היא הצגה של כלי וקול שחוברו יחדיו לגוף אחד המייצר אנרגיות בלעדיות. היא לוקחת את השירים למחוזותיה בעוצמות תחושתיות שמניעות אותה לביצועים עמוקים, שנעים ממבע החרישי ועד זעקת הנשמה כמו בשיר כמו Free At Last, המבוסס על נאומו המפורסם של מרטין לותר קינג, מעין ספיריצ'ואל, שבאלבום החדש נשמע כמו מוסיקה אוונגרדית של ביורק. החיבור לכלי ההקשה של אפרת מתן יפהפה, כמעט לירי בשזירה של המקצבים והאפקטים, בצירוף של  "7/8" עם "סקס אחר", בקטע האינסטרומנטלי Julio Herrera, בשירים בעברית, כמו העיבוד המיוחד לאקפלה של "כל מה שרציתי".
בנתיב המוסיקלי שלהם מאיה ומתן מגיעים גם לשיר שנשמע פופ תמים בנוסח מדונה כמו Move On, שיר לירי כ"מישהו" למילים של רחל שפירא המושר ע"י בלזיצמן בטון חמלה נואש, התואם את רוח הטקסט, והבלדה הנוגה והמחלחלת – Never.
מערכת היחסים בלזיצמן-אפרת הצעידה את השניים למקומות מרתקים, מעין ספירה משלהם, הנרקמת בתפירות שונות של תכנים, צלילים, אפקטים. יופי.

Intro – Gypsy
ושום סלע
עד העונג הבא
Outside
Never
Outro – Gypsy
MLK
Nature Boy
7/8
סקס אחר
מישהו
Road Song
Julio Herrera
Move on
Paranoid
כל מה שרציתי
כשהכל יגמר

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: Never

    7/8 + סקס אחר, מישהו, Move On

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן