עיון ביקורת

פאר טסי , ההופעה (היכל התרבות ת"א, ינואר 2015)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

ראיתם את הכתבה על פאר טסי ביומן בשישי בערוץ 2? הכתב עידן סלומון יצא לבדוק את מהות ההצלחה של המלך החדש בז'אנר המזרחי. הוא השתעשע בשאלה – האם פאר טסי הוא זמר של להיט אחד – "דרך השלום". לקראת סיום הכתבה הופנתה השאלה אל תלמידים בבית הספר התיכון בו למד טסי. נראה, שאת טסי ה"תחקיר" עיצבן. הוא הודיע קבל מצלמות , שהוא עם הכתב גמר. שוברים הכלים. הולך הביתה. במקום לעבור לסדר היום, הוא עשה שריר, ויצא, איך לומר, קצת ילדון מגלומן. הוא כנראה היה בטוח, שאת הקטע הזה ישאירו על רצפת העריכה.
היכל התרבות מוצ"ש. "דרך השלום" הגיע פעמיים – פעם אחת בגרסה אקוסטית עם הרבה קצפת מתוקה בצלילי נבלנית מוארת חזק במרכז הבמה, ובסיום – הגרסה המקורית. הפעם הסדרנים לא הצליחו לעצור את ההמון, אחרי שלאורך המופע מנעו הגעתו לבמה. לקחים מהופעות קודמות של זמרי הז'אנר במקום. זמר של להיט אחד? לא. אבל איפה היה טסי  בלי הלהיט הזה?
זה היה ברור כשמש ים תיכונית: עם ישראל הגיע לפאר טסי בהיכל התרבות כדי לחגוג. מוסיקה מזרחית היא אופיום להמונים. זה נראה ונשמע, כאילו כל האושר שבעולם נמצא בתוך המוסיקה הזו. ראיתי את זה על פני החוגגים. ראיתי את השדרן אליקו מצלם אותו (את הקהל) בסלולארי. שיהיו הוכחות.
טסי עודד את החאפלה, הזמין את הקהל לקום, להרים ידיים. מסר לו את המיקרופון . מכירים כל מילה. קראתי כמה טקסטים של טסי. אני לא אלמד אותם בעל-פה.
לעצם העניין: התחרות בעיצומה, ויש כאן מתמודד רציני על בכורת הז'אנר.  אם לנצח – אז בגדול. על הבמה התמקמה תזמורת של 21 נגנים של מזרח ומערב. מדי פעם פרצו רקדנים. עשו לו אחלה מטעמים.
התחרות בשוק הזה אינה על הטקסטים, אלא על הקולות והכריזמה. תן טקסט משומש מפס יצור שלא מפסיק לנוע (כאב של אבדן אהבה, זמן חולף, בדידות, חלום), תן מנגינה סבירה, תן טנור שיסלסל את "שיברון הלב", תן עיבוד משדרג. זה כל הסיפור. לפאר טסי, אין החן הבימתי של משה פרץ, את הקול והכריזמה של אייל גולן, אבל לפי האינטונציה, צורת השירה, בחירת הרפרטואר והעיבודים – הוא בדרך הנכונה. אין כאן גילויים חדשים על ה"זאנר", אבל אין ספק – טסי הוא הקול החדש בשכונה הים-תיכונית.
מקוריות? רוב השירים – מתיישרים על מסלול בטוח של קלישאות מיינסטרים ים-תיכוני מתוצרת מקומית –"זמן אחר", "לבד לבד לבד", "כוחה של האהבה", "טוב לי בלעדייך", "בחור פשוט". פה ושם, מגלים אצלו טקסטים פחות נדושים. אני מדבר על שירים שיש בהם סיפור: "בדרך אל העיר" הוא סיפור על מי שהכיר "ילדונת דרך הז'ורנל" והתאהב בה ועל הפדיחות בהמשך, ב"דרך השלום" הוא מספר סיפור על פגישה בינו ובינה על רקע החום הכבד בתל-אביב. גם כאן, בשני השירים קלילות הטקסט חוברת לקלילות המוסיקה. "הקרח והאש" הוא טקסט איכותי על חרדת אובדן האהבה. העיבודים וההפקה העשירים של יעקב למאי הובילו את השירים למקומות קליטים ובטוחים.
תאורה מצוינת, תזמורת ששדרגה לפאר את המופע, רקדנים שהוסיפו את הקיטש. זה נשמע ונראה כאילו טסי הגיע להיכל כדי להראות מיהו המלך החדש בשכונה, ועם זאת לא הייתי ממהר להכתיר אותו. לעידן סלומון מהערוץ השני: לך להופעה של טסי. תבין כמה לא צדקת.

שירים: בואי ניפגש, תחזרי, סלחי לי אמא, כמו שיכור, לבד לבד לבד, בלי לומר שלום, בחלומות שלי, בחור פשוט, בדרך אל העיר, מלכה, רוקד עם הכאב, דרך השלום – גרסה אקוסטית, בזמן אחר, כוחה של אהבה, דפיקות הלב, השמחה שהייתה, החיים לימדוני, דינה דינה, הכל כיכול, הקרח והאש, סיכוי נוסף, טוב לי בלעדייך, דרך השלום
נגנים: אלי אדרי – מחשב וקלידים, יוני קובני – גיטרה סולו, אבי אבידני – תופים, אליאור אדרי – גיטרה בס, תומר שטיין – גיטרות, חזי יעקב – דרבוקה, רמי עזרא – קלידים, עומרי זליג – בגלמה, בוזוקי וגיטרה, עדי מאירי – חצוצרה, שי מאירי – סקסופון, שי דגן – טרומבון, חן שנהר – כינור, אבנר קלמר – כינור, דניאל תנחלסון – ויולה, לי קורן – נבל, יונית כהן – כינור, יעל שפירא – צ'לו, גליה חלי – ויולה, גלעד דוברצקי – כלי הקשה, תומר הדדי – פסנתר.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: דרך השלום

 

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *