שאלת הייצוג באירוויזיון מגיעה לשלב הזה. ביצועים ייחודיים, נאמר שבריריים, כמו של נאוה תהילה וולקר אינם באים בחשבון. טעה אראל סקעת כשאמר, כי "מרגיש לו", שהיא ויתרה בביצוע שלה ל"את כמו כולם" של משינה. נראה שסקעת, שבתוכניות האחרונות התמקצע כשופט, לא זיהה את איכויות האינטרפרטציה שלה. גרוע מכך הייתה השאלה, שמוקי הפנה לנאווה תהילה וולקר, לאחר שהפסידה בדו-קרב לאורית ביינסאי: "תגידי, את באמת רוצה להצליח?" מסוג השאלות המטומטמות, שלא ציפיתי מהאיש שהסתמן כשופט המפוקח של "הכוכב הבא". אז אולי בכל זאת צריך להבהיר למוקי: מי שמגיע לתחרות הזו – מגיע בשביל להצליח. כמה פשוט. וולקר השיבה למוקי תשובה אלגנטית וחכמה: "אני רוצה להיות אמא, אני רוצה שתהייה לי משפחה, אני רוצה לגור על גבעה, אני רוצה להיות בטבע ובטח שאני רוצה לשיר"… האם מוקי מתחיל להישחק? הוא כנראה שכח, שהוא עצמו אמר לוולקר: "אין לי שום רצון לקבל נאווה אחרת"… אז נכון: נאווה תהילה וולקר אינה צריכה להשתנות. סקעת חירטט כשאמר לה: "משהו בשבריריות שלך הפך שבור" (הוא מבין את המשפט?) ורק אטדגי, ייאמר הפעם לזכותו, זיהה את יכולותיה הגבוהות. לעומת זאת, אטדגי פישל בנימוק שנתן לשרי נחמיאס המצוינת: "נתתי לך כחול לא על הביצוע. אלא כי את זמרת טובה". לידיעת אטדגי: בשלב הזה של התחרות שופטים על ביצוע. זה תפקידך. חוסר היכולת לזהות את הפרשנות הנפלאה של נחמיאס ל"גשר על מים סוערים" של סיימון וגרפונקל – הוא פישול, שפוגע שוב במיומנותך כשופט בתחרות הזו.
למוקי כנראה כל כך משעמם ליד השולחן, שהוא עשה את מה שלא ציפיתי ממנו: הוא קם לרקוד "עבודה שחורה" עם איקי לוי והראסטה היברו מאן. מילא אטדגי ופלס. מה קרה לו?!
מוקי מנסה בכל כוחו לדחוף את סער ראסטי דווידוב. העובדה שחיבר אותו ל"מכתב לאחי" של עילי בוטנר גיוונה מעט. אני לא כל כך בטוח, שחייבים לחבר אותו למיינסטרים.
אם להפנות כבר עכשיו מבט לאירוויזיון: למרות האטרקטיביות של איקי לוי והראסטה היברו מאן, המצוינות של שרי נחמיאס ונדב גדג' (שעשה קאבר נפלא ל –  Mirros של טימברלייק) , הייתי שולח את אביה שושני בזכות שיר מקורי – "לאהוב בשקט" וביצוע רגש שלוקח אותה לשם ללא כל צל של ספק. שושני הראתה כי היא בשלה למעמד הזה.