"מקשיבה בשקט לצללים" – מטפורה מעניינת, תנו לדמיון להלך בין צלליה וצליליה של שירה כהן. כהן שרה על התהום העמוקה הפעורה בינה ובינו. הוא אינו יכול לראות מה מתרחש בתוכה. למה היא משועבדת? הגעגוע נעלם, אבל האהבה נשארת. שירה כהן מנסה להשתמש באוצר דימויים שיש בו הרבה אופל כדי לתאר סיטואציה של אהבה אבודה.
שיר טעון תחושות. חושך, צללים, פחד. שירה מאפקת-מרככת תחושות בקול עדין, כמעט מלחשת את הסיפור שלה. ניגונו של השיר סולידי ויפה, נתמך בהפקה מוסיקלית שמשאירה אותה באותם מקומות אפלוליים שמהם יוצא השיר, ורק לקראת סיום מתווספים קולות שמימיים וקצב שמעניקים לשיר מימד יותר דרמטי. שירה כהן שרה ברגישות שאינה גולשת לסערת רגשות, וגם כך מצליחה לשדר תחושות בטן ולב.
הוא בא אלי/ הוא בא אלי מתוך החושך/ הוא בא אלי מתוך הצללים/ לראות אם נעלם בי הפחד
להישאר, / להישען עליו או לברוח/ למצוא במקומות אחרים/ זה זמן שרק רציתי לשכוח
האהבה שלו נשארת/ הוא לא יכול לראות את הדברים/ בניגון אחד כתבת/ מקשיבה בשקט לצללים
הוא בא אלי/ הוא בא אלי באמצע הדרך/ אוסף איתו את כל השקרים/ הוא בא אלי באמצע הדרך
הוא נעלם/ ונעלם אותו געגוע / בנשימה אחת ארוכה/ זה זמן שרק רציתי לשכוח
האהבה שלו נשארת/ הוא לא יכול לראות את הדברים/ בניגון אחד כתבת/ מקשיבה בשקט לצללים
