באופן שבניון שר, גם טקסט קיטש יהפוך שיר נשמה. "ניצחת איתי הכול", רחוק מלהיות קיטש. הטונים של בניון מגיעים ממקומות ששייכים רק לו. השיר קסום במינוריות שבו, בשילוב של קול נשי. גם מצד הטקסט בניון היה תחת השראה: "את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד". רזי הצניעות כחלק מהנסתר. יפה.
המפיקים-מעבדים נדב ביטון ושמוליק דניאל הוציאו את בניון יותר עדכני מאשר בקודמים שלו. זה לא רק תיכנותים אלקטרוניים. זה גם רוק, פאנקי ודאנס. אני לא בטוח שהם צודקים. לא כול עיבוד הולם את סגנונו. ב"לתפוס ענן" לא רק העיבוד הרוק-פאנקי שגרתי, אלא גם הטקסט אינו מתעלה מעל הנדוש ("לתפוס ענן לעוף איתו אל השמיים") לבניון גם לא היה קורה כלום אם היה פוסח על מוסיקת דאנס ב"שלום אשה" , שיר על אהבה ישנה שמה שנותר ממנה זו תמונה "שמנציחה את הפחד מעצמי".
ישנם שילובים יותר מוצלחים יותר, כמו עיבוד היפ הופ מזרחי ב"הזמן שלי איתך". אבל לא בכול שיר הצליח בניון להגיע ללחן הקסום, לא כול מטפורה יצאה לו מקורית ומלוטשת.
מעלתו של בניון ממשיכה להיות – האותנטיות שלו כמוסיקאי וכמבצע. נדיר בטון הזה שנוגע בתפילה, עצוב אך לא מתבכיין. קול שנושא תפילה קטנה וכנה.
