אמנים שונים

דאב: אוריג'ינאל באס קלטשר

בי.אן.אי, מטרו
5/5

דאב הוא תרבות כמו הבלוז. בלי דאב לא היתה צומחת תרבות הרמיקס, ההיפ והדראם אנד-באס. המקור הוא ג'אמייקה, אולמות עשנים, מערכות סאונד סיסטמס, טקסטים של מעורבות חברתית ופוליטית, ויברציות שפוגעות לא רק באוזניים. אוסף הדאב שניזון מהקלטות ותיקות משנות השבעים, עבר רימסטרינג, והוא נשמע LIVE ותוסס. דוגמאות: פרינס ג'אמי ב"ווטרפרונט גאנג וור", "סטרייט טו דה קפילטליסט" המיליטנטי של קינג טאבי, DREADR LOCKS עם לי פרי והג'וניור. זה הדבר האמיתי.

* דאב הוא תת-סגנון של מוזיקה ג'מאייקנית, שהתפתח מתוך הרגאיי בסוף שנות ה-60. הצליל המאפיין של הדאב מושג בדרך כלל על ידי הסרת הערוץ הווקאלי מיצירה מוזיקלית קיימת (למעט הותרת קטעים "גזורים" מעטים), תוך שימוש נרחב באפקטים של יצירת הד והשהיה.

קטע דאב הוא "גרסה" אינסטרומנטלית של שיר רגאיי קיים, המופיעה בדרך כלל כB-Side- של תקליט הרגאיי המקורי. גרסת הדאב של השיר, ככלל, תופק באופן שבו ערוצי הבס והתופים מודגשים, וזאת כדי להתאים את הגרסה לניגון ב-Sound Systems. גרסת דאב אופיינית תכלול אפקטים של הד והשהייה המופעלים על כלי הנגינה המקוריים, תוספת של כלי הקשה וקטעים ווקאליים גזורים מהשיר המקורי, אשר נתונים גם הם לעיבוד כבד. למן שנות ה-70 החלו להופיע אלבומים שלמים של גרסאות דאב.

הדאב התפתח כתת-ז'אנר נפרד מתוך הגרסאות האינסטרומנטליות שהופקו לשירי רגאיי. תחילת שנות ה-70 פעלו בג'מאייקה מפיקים רבים שהחלו להתמחות ביצירת גרסאות דאב, שהחלו באפקטים פרימיטיביים והתפתחו ליצירות מורכבות יותר עם הזמן. בשנת 1973 יצר מפיק לי פרי אלבומי דאב שלמים. אלבומו  "Blackboard Jungle Dub" נחשב לאחד מהאלבומים הראשונים של הז'אנר. במהלך שנת 1975 נכנס לתחום דאב המפיק King Tubby להצטייר כדמות העיקרית בסצנת הדאב, ובעיקר עם הוצאת אלבומו King Tubby Meets The Upsetter At The Grass Roots Of Dub

בתמונה למטה: קינג טאבי, לי פרי

Dub Vol.1: Original Bass Culture

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות