אלבומי דואט בג'אז עלולים להיות מינימליסטים ומשעממים. לא המקרה הזה. קני בארון בפסנתר ורגינה קרטר בכינור יצרו אלבום מגוון, רב-פנים. הם פותחים בקטע הלטיני "רכות כזריחת השמש" ועוברי לגירסה ל FRAGIL – של סטינג. אלה המתאבנים לפני מנות עיקריות כ"מיסטריוסו" הבלוזי של מונק, שבו הדואט מקבל משמעות באינטראקציה יצירתית שנמשכת גם ב WHAT IF – וב"צניחה חופשית" המודרני, ופתאום הדואט נשמע כמו סונטות לכינור ופסנתר. ממש לא חסרים כאן בס ותופים.
