"עוד לילה עבר ושום דבר לא נשאר"
כולנו צמאים למשהו, אהבה, השראה, אבל בפועל יוצאים דברים אחרים – קנאה ושנאה. הדורבנים לא עצובים בגין המצב. אייל מזיג כתב מנגינה קופצנית, הורת פופ ישראלית, אסטה-אסטה, שזוכה בתזמור לאלמנטים דאנס-יורפופיים. השירה של איתי גלוסקא אנרגתית, הליווי הקולי – בסדר. השיר הזה שלח אותי משום מה לתחרות האירוויזיון, ולמעשה יש ככול הנראה הסבר – המתכון מתאים לי לאיזו קלישאת דוז פואה, שיש בה אפילו משהו מלהיטי התחרות של השבעים.
